שנים אנחנו גדלים על המנטרה של שס ודגל התורה, כי קיים אי-שוויון גדול ביותר בין האמצעים המופנים לחינוך החרדי לבין זה המופנים לחינוך החילוני והינה באה הכנסת באמצעות גוף המחקר שלה ונותנת מספרים המראים את ההפך הגמור.
על-פי נתונים של הכנסת, הצפיפות בחינוך החילוני בכיתות הלימוד, הינה הגדולה ביותר, כאשר הצפיפות הממוצעת בכיתות החילוניות, נעה מעל ל-38 תלמיד לכיתה בעוד שבחינוך הממלכתי דתי הצפיפות הינה כ-32 תלמיד בכיתה ובחינוך החרדי היא רק 28 תלמיד בכיתה.
חבל שהכנסת לא המשיכה צעד אחד קדימה ובדקה את מכלול האמצעים והמשאבים המופנים לכל אחד מהזרמים הללו ובעקבות כך יתקיים דיון מעמיק קודם במשרד החינוך ואחר-כך בכנסת ובממשלה. היכן שומרי הקופה משרד האוצר ומשרד החינוך.
בחינוך החרדי כל התלמידים לומדים יום לימודים ארוך, בעוד שהרפורמה בכיוון זה עליה הכריז גדעון סהר מתעכבת ומתקדמת בעצלתיים.
במחקרים לא מעמיקים הסתבר, כי הרבה משפחות מעוטות אמצעים, שולחות את ילדיהם לחינוך החרדי, כי שם יש יום לימודים ארוך חינם.
יוסי שריד, בהיותו שר החינוך, עמד על כך והכריז כי בפריפריה יונהג יום לימודים ארוך ואכן במרבית הפריפריה הסתיימה התחרות בין החילוניים לחרדים על הילדים שאינם חרדים.
דיו רב נשפך על נושא לימודי הליבה, אולם מסתבר שזה היה רימון עשן שנועד להסוות העברת אמצעים רבים ומגוונים לזרם החרדי בחינוך, אם הפרטי ואם הכללי. לחרדים היה נוח להתכתש עם משרד החינוך על עניין זה כאשר הצד השני גם לו נוח הויכוח כי פוליטית הוא עושה רווח מכך בעוד החרדים עושים כאות נפשם ומקבלים את מרבית דרישותיהם.
איך קרה המצב של הבדלי הצפיפות? לעניות דעתי, זה קרה כתוצאה מהפרדת כיתות הלימוד בין הבנים לבנות, דבר המאפיין את הזרם הממלכתי דתי והן את הזרם החרדי. חלק אומנם נבע מההתחרדלות של הדתיים הציונים, אולם חלק נבע בדיוק בגלל הרצון להגדיל את כיתות הלימוד בחינוך זה.
מי שנתן ידו לראשונה לכך היה זבולון המר שבהיותו שר מפדלי דאג בראש וראשונה לזרם שלו ומשמצא שזה פתרון טוב, נתן לכך תנופה ובשקט בשקט נברא סוג חדש של אפליה, אפליה על-רקע זרם לימודי. אומנם בן-גוריון כאשר תבע את המונח זרם ממלכתי אחיד התכוון לכך, אולם באו המפדליסטים ושינו את הדבר מן הקצה אל הקצה.
רמת הציונים בכיתות חילוניות אינה נמוכה מהרמה בדתיות, אולם הנוחיות והדאגה למגזר כגון יותר אנשי הוראה דתיים, בהחלט מקבלת פה ביטוי. עם זאת, בבתי-ספר שבהם הרשויות המקומיות משקיעות מאמצים, יש תוצאות טובות ואפילו במגזר הערבי יש תוצאות טובות ביותר, לדוגמה בית גאן מקום שני בארץ בזכאות לתעודות בגרות ללמדך שאין נביא בעירו והכל פרי השקעה של הרשויות והשליחות שמגלים המורים והמנהלים.
עם זאת, צריך לסגור את הפרצות ולתת משאבי פיתוח לזרם החילוני על חשבון האמצעים המופנים לזרמים החרדיים והדתיים על-מנת להגיע לידי שוויון בין הזרמים ולמנוע אפליה זו שאין לה מקום במקומתינו.
