ניסיון העברת הצעת חוק עונש מוות למחבלים ודחייתו השבוע, מעלה סימני שאלה רבים בנוגע לדרכי הענישה במדינת ישראל. במיוחד כשמדובר בטרוריסטים ובמחבלים הבאים להשרות כאוס במחוזותינו.
רבים היו שרי מפלגת השלטון שהזדהו עם הצעת החוק מאשר אלו שנמנעו או התנגדו לה. הבעיה השורשית כאן היא שלא כמו בהרכבי הרוב בבית המשפט, בבית המחוקקים יש "שליט ומחליט אחד" – ראש הממשלה, ועל פיו יישק דבר. אז אם הוחלט להקים וועדה – תוקם וועדה. בינתיים יכולים אלפי מחבלים ומחבלות להסתובב בחופשיות ככל אזרח מן השורה, כיון שבמדינתנו זהו עניין של שאלה בלבד – הרצחת?? גם ירשת! בן רגע הופך המחבל האסיר למשוחרר בעל זכויות לוקסוס.
מה שתמוה כאן היא העובדה שעם כל מה שעוברת ארצנו הקטנה - למרות הטרור, הרצח וההרג של אנשים חפים מפשע — עדיין לא נעשה דבר בעניין דינם של הפושעים. אם תרצו לקחת את אמריקה כדוגמה – שם חוק עונש מוות חל במתכונת רחבה, עם הגבלות מצומצמות לעומת החלת החוק במדינתנו. במדינות רבות בארה"ב חבר המושבעים איננו משנה לגופו של עניין – ולא נדרשת הסכמה פה אחד.
מדינה אינה אוהבת להתגאות במספר עונשי המוות שהוצאו אל הפועל בשטחיה, אך אין מדינה אחת שתתבייש בחוק שלה ובאכיפתו במקרה הצורך, ללא אי-אילו הקלות. זה לא קורה באף מדינה דמוקרטית ומפותחת. רק במדינתנו משום מה, יש פחד ממה יחשוב העולם, ממה יאמרו הגויים. הפחד הזה, ההתקפלות הזאת, הבריחה האין סופית, נובעים מליקויים משמעותיים בענפי הקהילה הממשלתית – הישראלית. זוהי אי-רציונליות לשמה, כיון שאנו מפחדים מאותם מדינות העושות את מה שאנו מפחדים לעשות.
אכן, ההחלטה להקים וועדה שתדון בחוק המוצע, מונעת דה-פקטו מחרדה לא הגיונית. מטרת הוועדה היא לדחות את ההצעה על הסף, ולא לאפשר לחוק להיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל.
הרוב הוא הקובע – בהצבעה על החוק ובהכרעת העונש. מאז ומעולם – בזמנים עתיקים כמו גם בזמננו נעשתה ונעשית ההכרעה על-פי הרוב. אין סיבה שבעידן הזה, במדינה הזו, הדברים ייעשו אחרת.
לסיכום; טוב לזכור שכשהחוק הוא חוק רפוי – הביטחון הוא רפוי וההרתעה אינה קיימת. ולכן בשעה שטרוריסטים מבלים במלונות ״בתי הכלא״, לומדים באוניברסיטה מקוונת, ומשביעים את רעבונם, יש מפקד חטיבה בצה"ל שנחקר על כך שהוא מגן על חייו ועל חיי חייליו.