שנים מבלבלים לנו את המוח בטענה שתרבות הצריכה הינה מנוע הצמיחה של המשק. האם זה אכן כך? האם אין מנועים יותר בריאים? החברה סובלת קשה מ״תרבות הצריכה״, בהשפעת כלי התקשורת, הפרסומות והחמדות הציבור מרבה לקנות מוצרים חסרי תועלת, למלא את ביתו במכשירים ממכשירים שונים שאינם שימושיים. כנ״ל בגדים ושאר חפצים.
פעמים אף נכנסים לחובות ולתשלומים רבים. ואם חלילה רמת ההכנסות יורדת, צ׳קים חוזרים ועיקולים צצים, אזי פונים לצלצולי פעמונים. רבים האנשים הנמכרים לעבדים, בשביל מה זה? האם שווים כל הלחצים והשעבודים הנובעים ממרדף הדמים?
ואז שולפים את השפן: זהו מנוע הצמיחה של המשק! ככל שאנשים יקנו יותר מוצרים, כך הכלכלה יותר תצמח ותפרח. כן, בטוח זה כך? והאם אין מנועים אחרים יותר חיוביים?
אמנם כבר אמרו חכמינו למה נקראים המטבעות זוזים? על שם שזזים מיד ליד. וככל שישנה יותר תזוזה, ישנה עליה בפעילות הכלכלית. אבל חייבים לומר לזה כמה סייגים:
תזוזה של לקיחה וקניה לא יותר מועילה מתזוזת נתינה ועזרה. קניה של מוצרים שסתם ישכבו על המדפים, הינה בזבוז והפסד כסף, ולא דומה לקניה שתחסוך לנו בזמן או תייעל ותשכלל את אמצעי היצור שלנו.
קניה של מוצרי יבוא דווקא מוציאה כסף מהמדינה ומקשה על הכלכלה הישראלית.
תעמולה שמדרבנת את האנשים להוציא ולקנות מוצרים מתכלים, אולי עוזרת לכלכלת היצרנים, אבל מזיקה לכלכלת הצרכנים, תשאלו את נציגי פעמונים.
הכלל שלמדונו חז״ל עוד לפני מאות בשנים: יב וְאָסוּר לוֹ לָאָדָם לְהַפְקִיר אוֹ לְהַקְדִּישׁ כָּל נְכָסָיו וְיַטְרִיחַ עַל הַבְּרִיּוֹת. וְלֹא יִמְכֹּר שָׂדֶה וְיִקְנֶה בַּיִת וְלֹא בַּיִת וְיִקְנֶה מִטַּלְטְלִין אוֹ יַעֲשֶׂה סְחוֹרָה בִּדְמֵי בֵּיתוֹ. אֲבָל מוֹכֵר הוּא מִטַּלְטְלִין וְקוֹנֶה שָׂדֶה. כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר יָשִׂים מְגַמָּתוֹ לְהַצְלִיחַ נְכָסָיו וּלְהַחֲלִיף הַכָּלֶה בְּקַיָּם. וְלֹא תִּהְיֶה כַּוָּנָתוֹ לֵהָנוֹת מְעַט לְפִי שָׁעָה אוֹ לֵהָנוֹת מְעַט וְיַפְסִיד הַרְבֵּה:
רמב״ם הלכות דעות פרק ה, הלכה יב.
הכלל הפוך מתרבות הצריכה, לְהַצְלִיחַ נְכָסָיו וּלְהַחֲלִיף הַכָּלֶה בְּקַיָּם. להמעיט בקניית מטלטלין ולהרבות בקניית מקרקעין, גם אם המדינה גובה על כך מיסים.
ברוך השם יש לעם ישראל שכל, ורוב האוכלוסייה קונה את ביתה ולא מסתפקת בחיי שכירות עבדים. אגב, יוון נמצאת בפשיטת רגל ולא סובלת מחוסר צריכה אלא מחוסר ייצור. ואילו המדינות המשגשגות מתאפיינות בתרבות שלל עמל ולא של צריכה.