אין יהודי בישראל שלא התאבל מרה השבוע על מותה האכזרי, הבלתי צודק לחלוטין, של שירה בנקי ז"ל מירושלים, נערה חפה מפשע, שנפלה קורבן שווא לסכין הקצבים של פסיכופט עלוב נפש ושמו שליסל, המתחזה לחרדי. אכן, רק מתחזה, מפני שעל-פי כל קריטריון אפשרי, שליסל אינו יכול להיות ואיננו חרדי, מפני שפעל בניגוד גמור להלכה (המתייחסת בכובד ראש לחיי אדם, עד כדי כך שסנהדרין שהרגה פעם בשבעים שנה נקראה קטלנית), ומפני ששום אישיות תורנית אינה עומדת מאחורי הטירוף שלו.
הרחוב הישראלי כולו, על כל סמטאותיו, זועזע מן הרצח והאלימות של שליסל. פרט לאותם שניזונים בלעדית מן התקשורת החרדית הממוסדת: היומונים המודיע, יתד, המבשר והפלס, אשר לא יכולים היו לדעת דבר וחצי דבר על הטירוף של שליסל ועל מותה המיותר של שירה. היומונים החרדים כולם, התעלמו לחלוטין מן האירוע. אף מילה. כאילו לא קיים בעולמנו מטורף בהמי ושמו שליסל. כאילו שירה בנקי עודה חיה וקיימת, מבחינתו של כל מי שניזון מהעיתונות החרדית. שום רצח, שום חשבון נפש, שום גינוי. יוק. לא קיים.
אין כאן צחצוחי מילים קנטרניים. קשה להאמין אבל עובדה: יש בינינו יהודים, שעולם המושגים שלהם זהה לידע שהם קולטים מן העיתונות הזו, וממנה בלבד. השבוע שאלנו רב חשוב בשרון, לדעתו בעניין הפשע המחריד שביצע 'החרדי שליסל'. הרב המכובד פקח זוג עיניים: "מי?". "הרוצח בירושלים", הסברנו. "לא שמעתי", השיב הרב בכנות. "לא קראתי דבר על כך בעיתון שלי". והוא לא התבדח.
זכות לא לדעת זכותם של התקשורתנים החרדים לקבוע, שמבחינתם זכות הציבור היא דווקא הזכות שלא לדעת. זכותם גם לברוא במעשה או במחדל עולמות בדויים, דמיוניים, שאין בהם שליסלים ואין בהם רוצח המתחזה לחרדי. אבל כיצד יידעו הורים הניזונים רק מפיהם, שבכלל אורבת לפתחם סכנה של צמיחת נחשים ארסיים מסוגו של שליסל בתוך ביתם-הם, אם לא יפקחו עין סביבם? איך יידעו לקיים את מצוות לא תעמוד על דם רעך?
אחד האתרים החרדים, הנחשב לפופולרי במיוחד (מי לעזאזל גולש באתרים אלה, שכל רבני הקהילות החרדיות אסרו לחלוטין על גלישה בהם?), פתר את הבעיה באורח מקורי: הוא דיווח על האירוע הרצחני, אפילו תוך הסתייגות משליסל. שליסל אינו חרדי, טען האתר בעזות מצח שלא תאומן. הוא בסך-הכל מיזרוחניק – פסק עורך האתר, המתהדר בתואר רבני. עכשיו הכל ברור לחלוטין: מיזרוחניק הרי מסוגל לפעמים, כידוע, לרצוח ילדה תמימה. חרדי – לעולם לא.
בגן העדן החרדי, כפי שהוא מוצג בתקשורת החרדית, לא קורה שילדים רכים מוטרדים על-ידי פדופילים, ולא שמדריך רוחני בארגון חרדי מסוים שנשלח ברוב טיפשות להעניק טיפול פסיכולוגי לנערות בנות 12 פגע קשות בכבודן, ולא שרבנים מידרדרים למעשים מחרידים שלא ייעשו. ואם קורה שאצל הד"לים (הדתיים לאומיים בעגה החרדית הקנטרנית, שנועדה לתת משמעות נוספת, מתחכמת, לראשי התיבות הללו) עצרה המשטרה אחד ושמו עזרא שיינברג בחשד למעשים נוראים, הזדרז האתר החרדי 'כיכר השבת' להבהיר לקוראיו בכותרת בולטת, ש"מדובר ברב דתי-לאומי". לא בבית ספרנו. בערוגותינו לא צומח עשב שוטה. רק אצלם. אצל המיזרוחניקים.
שק החבטות הלאומי כך הפך הציבור הדתי-לאומי, לשק החבטות הלאומי של כולם. הציונות הדתית אשמה בכל, ומואשמת בכל – מימין ומשמאל, מן האגף החרדי ומן האגף החילוני. מצאו את שק האיגרוף הציבורי, של כולם, ומכל עבר. הציונות הדתית אשמה כמובן, ואיך לא, ובוודאי שכן, ועל אחת כמה וכמה, באחריות לפשע הנורא בכפר דומא, שבמהלכו נשרף למוות תינוק בן שנה וחצי. ההרשעה נכתבה מראש. ולך תוכיח שאין לך אחות. איך ניסח זאת
רזי ברקאי בראיון עם יושב-ראש
הבית היהודי השר
נפתלי בנט? - "היסטורית זה יוצא מהמחנה שלכם. עמי פופר ויונה אברושמי ו
יגאל עמיר. מה לעשות שהמחנה שלך מייצר את האנשים האלה? כל האנשים שהזכרתי הם עם כיפה על הראש". במילים אחרות: הם...מיזרוחניקים.
המיזרוחניקים אולי גם אשמים בשטף העבירות על המוסר החברתי שפקדו את המשטרה, ובהטרדות באוניברסיטות של מרצים כלפי סטודנטיות, וגם בהטרדות של מפקדים בצה"ל, וכמובן באלימות במגרשי הכדורגל ובסכינאות במועדונים וברצח המתועב ב'ברנוער', וגם בתאונות הדרכים המתרגשות לבוא לעולם, ובגל החום הבלתי נסבל ובכל מה שרע ומר במדינה הזו.
גשמי ברכה אפילו בפשע הגירוש מגוש-קטיף, המכונה בלשון מכובסת הינתקות, אשמים המיזרוחניקים! לא הצמד שרון את נתניהו (שתמך בפשע ב-99% מההצבעות בכנסת) אלא המיזרוחניקים. אפילו היומון האינטרנטי שעיסוקו בביקורת התקשורת 'העין השביעית' – שאינו חשוד, מטבע הדברים, באהדת יתר לציונות הדתית – הבין את זה וחשף את השטות שהניח '
ישראל היום' בפני קוראיו, ולפיה המיזרוחניקים - ורק הם – הם-הם עברייני הינתקות. וכך כתב היומון האינטרנטי הנחשב במידת-מה לעיתונם של העיתונאים, 'העין השביעית' (29.7.15):
"ב'ישראל היום', מתי טוכפלד [הלא הוא כתבנו המיוחד לענייני הכפשת הבית היהודי בפרט והציונות הדתית בכלל – מ"ר] גם לועג לבית-היהודי על כך שהמפד"ל, גלגולה הקודם של הבית היהודי, תמכה בתוכנית ההינתקות", לשון 'העין השביעית'. הבנתם את זה, קוראי ישראל היום? – זה לא נתניהו ושרון. זה המיזרוחניקים. לא מאמינים, הנה עוד מה שמעיר 'העין השביעית', בחתירתו לאמת העובדתית: "טוכפלד אינו מזכיר שני פרטים חשובים בהקשר הזה: הראשון – שהמפד"ל פרשה מהממשלה בעקבות אולטימטום שהציבה לשרון סביב תוכנית ההינתקות. השני – שנתניהו, שהעמיד גם הוא אותו אולטימטום, חזר בו לבסוף, ולמרות אמירות שונות שלו, דווקא כן הצביע בעד ההינתקות".
ככה זה כשאדלסון באמצעות טוכפלד אמורים להציל את נתניהו מידי בוגדנותו. המיזרוחניקים אשמים. אפשר להפיל עליהם כל תיק. שהרי רק הם מקדמים יריקות בפרצוף כגשמי ברכה. אפילו במחנה החרדי הבינו זאת. הנה כך התנסח הסופר החרדי חד-הראיה חיים ולדר, השבוע בטורו: "אתם, שמושיטים יד לשלום וצו לפיוס, ותורה ועבודה, וגשר של אחדות וכל הסיסמאות הללו. תתעוררו... את היד שלכם המושטת לשלום ולצו פיוס, הם מעדיפים להמיר בצו גיוס: אתכם ישלחו לקו הראשון לחזית, והם ישרתו כג'ובניקים בפרקליטות ובגלי צה"ל. הנה מוטי יוגב העז לבטא את כאבו, וכל הנחשים יצאו מחוריהם, גם נחשים בדימוס שהסבו כל כך הרבה נזק למדינה ולאזרחיה".
הבעיה היא שהמיזרוחניקים עדיין לא הבינו את מה שכבר הבינו אנשים חושבים במחנה החרדי. וכל עוד לא יבינו זאת, יוסיפו להתעלק עליהם ולעשותם בשר תותחים של ממש, כל אותם פעילי השמאל המצטמק, בתגבור תקשורת חרדית עוינת, שסוף-סוף התאחדו כדי לזהות את האויב האמיתי – המיזרוחניקים האלה.