במבט לאחור ולאחר שנרגעו מעט הרוחות חוזרת ועולה השאלה האם היה על ראש הממשלה לנאום בפני שני בתי הקונגרס בשלישי לחודש מרס האחרון בנושא ההסכם המתגבש עם אירן, ימים ספורים לפני הבחירות בישראל.
מבקרים שונים שטענו אז כי הנאום בפני הקונגרס מסכן את היחסים בין ארה"ב למדינת ישראל, חוזרים וטוענים כעת, במתכונת אחרת, כי ההסכם הוא עובדה מוגמרת ויש להתרכז בשיקום היחסים עם ארה"ב ובקבלת "הפיצוי" על העסקה עד כמה שניתן ברכש ובציוד ביטחוני ולנטוש את המאבק הציבורי נגד אישור ההסכם בקונגרס.
מוטב היה כמובן שהנאום לא היה מתרחש בתקופת בחירות ומוטב גם היה להימנע מטעויות קשות כגון הימנעות השגריר בארה"ב מר רון דרמר להודיע לשר החוץ קרי על ההזמנה שקיבל ראש הממשלה לנאום בקונגרס וזאת במהלך פגישת עבודה שקיימו ביניהם, לאחר שההזמנה נשלחה.
עם זאת, דומה כי בפרספקטיבה של מספר חודשים ולאור העובדה שקיים כרגע בישראל קונצנזוס מקיר אל קיר במערכת הפוליטית לפיו ההסכם עם אירן, שנחתם בינתיים, מהווה סכנה ביטחונית חמורה לישראל בין אם יקויים ע"י האירנים ובין אם לאו, נראים הדברים קצת אחרת.
אם יקויים ההסכם ככתבו וכלשונו נעמוד בפני פצצה גרעינית אירנית בתוך כ-10 שנים ואם יופר כפי שעשו האירנים במשך עשרות השנים בהם מתקיים המשטר האיסלאמיסתי באירן וירמו את כל העולם פעם נוספת, יהיה להם נשק גרעיני הרבה קודם לכן.
גם אם מניעיו של ראש הממשלה היו בחלקם פוליטיים וגם אם הנאום בווודאי שלא הועיל למצב היחסים הגרוע עם ממשל אובמה, במבט לאחור דומה כי ראש הממשלה חייב היה לנסוע לקונגרס ולהביע את התנגדותה הנחרצת של ישראל להסכם המתגבש.
לכך ניתן למצוא מספר נימוקים:
- הנאום זרז את חקיקת החוק הקובע כי הקונגרס יבחן את ההסכם במשך 60 יום מעת חתימתו ובסופו של דבר ממשל אובמה נאלץ להסכים לחקיקת חוק זה. יש להדגיש כי לפי החוקה האמריקנית כל אמנה בינלאומית חייבת באישור הקונגרס. הנשיא אובמה בחר להתחכם לחוקה ולהגדיר את הסכם הרב צדדי עם אירן כהסכם רגיל ולא כאמנה, הנתון לחתימת הנשיא בלבד והכפוף לזכות וטו של הקונגרס לפיה נדרשים שני שלישים מחבריו כדי לבטל את הוטו הנשיאותי, דבר שנראה כרגע רחוק מהשגה.
- הנאום העלה את רמת הויכוח בארה"ב סביב ההסכם עם אירן והפך אותו לנושא מרכזי בפוליטיקה האמריקנית ובמערכת הבחירות לנשיאות של 2016 אשר נפתחת בימים אלו. הויכוח השוצף והקוצף בין תומכי הנשיא המאמינים כי אירן תשתנה בעשור הקרוב לבין המתנגדים המתייחסים לזעקות ההמונים בטהרן "מוות לאמריקה ומוות לישראל" כלשונם, מהווה דיון ציבורי חשוב מאין כמותו הנוגע לעתידה של מדינת ישראל. כרגע לפחות דומה כי רוב רובו של הציבור האמריקני איננו קונה את הסחורה שמנסים למכור לו ואינו מוכן להשליך את יהבו על קיום ההסכמים מצד משטר האייטולות בטהרן.
- גם אם לא יושג הרוב הדרוש לנטרל את הוטו של הנשיא ישנה חשיבות עילאית להחלטת שני בתי הקונגרס נגד ההסכם ברוב הרגיל, גם אם רוב זה מבוסס על השליטה הרפובליקאית בשני בתי הקונגרס ויהיה כמעט לגמרי על טהרת החלוקה המפלגתית בארה"ב. החלטה כזו גם ברוב רגיל שלא יסכל את ההסכם, תכתים את ההסכם ותשאיר אותו שנוי במחלוקת ציבורית בארה"ב לכל אורך תקופת הבחירות לנשיאות וגם לאחריה.
- למצב דברים זה חשיבות גדולה שכן הנשיא הבא, יהיה אשר יהיה, יצטרך להתמודד עם הסכם שאינו פופולרי בציבור והנתון להפרות מתמשכות מצד המשטר באירן, ויוכל לבטל אותו בהתייחס להפרות הצפויות, בניגוד לאמנה שהייתה זוכה לאישור הקונגרס בהתאם לחוקה.
זאת כמובן בהנחה שהמשטר האירני לא יפתח את הפצצה עד סיום כהונתו של הנשיא אובמה, צעד המתבקש מבחינתו לאור החולשה הכרונית של ממשל זה בכל נושאי יחסי החוץ שלו והתנגדותו להפעלת כוח כמעט בכל תנאי. בשים לב לעובדה שפיתוח נשק הגרעין ע"י אירן נועד קודם כל כדי להגן על המשטר ולהנציח את שלטונו, דומה כי הזדמנות הפז שעלולה לא לחזור על עצמה הינה דווקא בתקופת ממשל אובמה עד שיסיים את כהונתו בינואר 2017.
אותם קולות שביקרו את הנאום בחודש מרס דורשים עתה מהממשלה לנטוש את המאבק בקונגרס ולהתרכז "בפיצוי" אותו מציעים האמריקנים, בפרפרזה הפוכה על דבריו של הגנרל הבריטי ברקר "אם ברצונך לפגוע ביהודי תפגע בכיסיו", כלומר שהכל אצלנו ניתן למכירה השאלה רק המחיר, נסיר את התנגדותנו להסכם כמו שהוא ונקבל מיני תופינים כפיצוי, רחמנא ליצלן...
במקרה דידן אין פיצוי להסכם עם אירן ולא יכול להיות פיצוי לסכנה הגלומה בו כפי שאכן ציין ראש הממשלה. אין גם לארה"ב דרך להגן על ישראל מפני התקפה גרעינית, ברגע שאירן תשיג נשק שכזה.
יש להתכונן למאבק ארוך שכן השאלה אם האירנים יפרו את ההסכם הינה רק שאלה של עיתוי וזאת לאור התנהלותו של משטר האייטולות מאז תפס את השלטון בשנת 1979, הפרת הסכמים שיטתית, תחבולות, רמיה, טירור וחתירה בלתי נלאית להשגת נשק גרעיני.
לאור כל האמור לעיל דומה כי על-אף הפגמים הטכניים שנפלו בנסיעתו של ראש הממשלה בחודש מרס לקונגרס ועל אף היחסים המתוחים עם ממשל אובמה הנובעים במידה רבה מהאידיאולוגיה של ממשל זה ומתפיסת העולם השונה בתכלית שהביא, בניגוד לכל הממשלים הקודמים בארה"ב, אפילו זה של ג'ימי קרטר, ולא מסכסוך אישי כביכול בין הנשיא לבין ראש הממשלה, לא היה מנוס לראש הממשלה מלשאת את הנאום. כל ראש ממשלה ישראלי אחר היה נוהג באופן זהה והמבקרים למיניהם טעו בביקורתם האגרסיבית והקטלנית.
ישנה חשיבות עילאית לעתיד מדינת ישראל לדיון הציבורי המתקיים כרגע בארה"ב לגבי ההסכם עם אירן, דיון זה קשור באופן ישיר לנאום שנשא ראש הממשלה בחודש מרס וישנה חשיבות רבה להחלטת הקונגרס לגבי עתיד מדינת ישראל בין אם יעקוף את הוטו של הנשיא ברוב מיוחד ובין אם רק יתנגד להסכם ברוב רגיל. סוגיה זו עומדת ללוות אותנו עוד שנים רבות שכן ישראל לא תוכל להשלים עם התגרענות של אירן כפי שלא השלימה עם התגרענות עירק וסוריה בעבר הלא רחוק.
