דורנו הוא דור שבו אומות קטנות נאבקות על זהותן. העולם הפך לכפר גלובלי, והעם היהודי ששב לביתו, לארץ חלומותיו, נאבק יום יום על זהותו, על נפש היצירה שליוותה אותו כל חייו, על האמת שלו.
החגים והמועדים של העם היהודי צופנים בחובם קודים תרבותיים שעברו מדור לדור, שידעו לחסן את בני העם לאורך שנותיו בגולה. אימפריות גדולות ששלטו בעולם הקדום נעלמו והיו אלא היו, ודווקא הספינה הקטנה של העם היהודי ידעה לצלוח גלים סוערים, זמנים רבי תהפוכות, ולהגיע לחוף מבטחים. לשוב לארץ המולדת שבה נבנה העם, לארץ ישראל.
מה הייחוד של משנת הרב חניאל פרבר? ר' משה בן נחמן כתב: "לא אשא פנים לתורה. כי ה' יתן חכמה בכל הזמנים ובכל הימים, לא ימנע טוב להולכים בתמים" (הקדמה להשגות לספר המצוות).
בזירה התרבותית שלנו נכתבים מדי פעם ספרים, שהם ספרים שישבו את לב כל המגזרים, שיידעו למצוא נתיבים גם לדתיים וגם לחילוניים. חשובה המטרה - למצוא את היסודות המשותפים, את האור שיחבר לבבות.
כזה הוא ספרו של הרב חניאל פרבר, הכותב את דבריו בגובה העיניים והלב. המאמרים שלו על החגים והמועדים מסברים את אוזנם ואת לבם של הקוראים העכשוויים. הם מדברים אלינו בשפה שנוגעת בנו, בשׂפה שבאה מן הלב ונכנסת אל הלב. תורת הדורות נראית קרובה אלינו, מתחברת לחיינו, לזהותנו. החגים מתגלים כציוני זמן קדושים לאורך השנה, והערכים הגנוזים בהם מתגלים כבעלי משמעות לחיינו כיהודים וכישראלים. הרב פרבר מעלה בצורה מרתקת את הפרשנות ואת המדרשים, ואנו נחשפים בלשון קולחת לנסתר שמעבר לנגלה.
הקורא את מאמריו של הרב חניאל פרבר זוכה להכיר בנועם ובאהבה מסורת יהודית ארוכה שקידשה את החגים והמועדים והפכה אותם לתחנות בזמן של כל יהודי החפץ בקשר עם עברו, עם זהותו.
דיאלוג עם היצירה היהודית חניאל פרבר שואל: "מה הטעם שחג החנוכה נקבע לשמונה ימים? יש המוצאים רמז לטעם שנאמר בספר החשמונאים ב': "ויחוגו את שמונת הימים בשמחה כחג הסוכות..." ומכאן הוא תוהה ומסביר: "היות שבאותה שנה לא חגגו את חג הסוכות מחמת המלחמה, השלימוהו החשמונאים בחג החנוכה". והוא לוקח אותנו בנתיב האור ושואל שוב: "יש המוצאים רמז לטעם מדברי הגמרא במסכת תענית: "ומה ראו לעשות חנוכה זו שמונה ימים? אלא בימי מלכות יוון נכנסו בית חשמונאי להיכל ובנו את המזבח ושדוהו בשיד ותיקנו בו כלי שרת והיו מתעסקין בו שמונה ימים" - וכך אנו הולכים בעקבותיו כדי להבין את סוד החנוכה, סוד האור.
חשוב לו, לרב פרבר, להדגיש את הערכים החינוכיים שיש בכתבי הקודש, באורח החיים היהודי, כדי לעצב את הזהות של הדור הצעיר, הדור של המחר. הוא מוצא דרך לגעת בנושאי החינוך באמצעות פירושיו למשמעות ליל הסדר, למשמעות אותה מחויבות של "והגדת לבנך".
וכך הוא שואל: "מצווה מן התורה לספר לבנים על יציאת מצרים. ולכן, בליל הסדר ישנה תשומת לב מיוחדת אליהם. הילדים שואלים מה נשתנה. מקבלים אגוזים וקליות כדי שלא יירדמו במהלך הלילה. מה המיוחד בערב זה מכל ערבי השנה שבהם מתכנסת המשפחה לחוג את החג בהסיבה עם כל סימני הסדר כאשר קיים דו שיח בין האב לילדיו?" - ומכאן אנו נסחפים אחר דבריו המאירים בזכות הקשר בין הדורות, בזכות הדיאלוג עם היצירה היהודית לכל אורך הדורות, הדרך שיש בדו שיח זה לחבר את הדור הבא לזהותו, לערכיו.
הדברים כתובים בשפה שווה לכל נפש - וספרו של הרב פרבר מיועד גם לקהל, שאינו שומר מצוות - והכול כתוב באהבה, מתוך רצון לקרב רחוקים ולהראות להם את מסלולי ההמראה אל המחוזות הנסתרים מעיניהם, המחוזות של הדיוקן היהודי, הרב פרבר מציג בפנינו חלקים שנראים בלתי מפוענחים, מלאי סוד, והוא יודע להטיל אלומת אור שהופכת את היסודות העתיקים לבית מלא אור, בית חי ונושם, מחוז שיש דרך להתחבר אליו.
הספר כתוב בסימן אהבת ישראל וציפייה מתמדת לגאולה. וכך כותב הרב פרבר: "רק מי שהולך בלילה ללא כוכבים וירח מסוגל להבחין באור המנצנץ מרחוק, המעיד על בואו של משיח ובניין הארץ- אור הגאולה".