חלפו כמעט 77 שנים מאז הסכם מינכן שבגינו נאנסה צ'כוסלובקיה. נביל צ'מברליין הכריז על "שלום בזמננו". מקץ שנה פרצה מלחמת העולם השנייה על כל מוראותיה. לא נותר אלא לשער מה היו פני ההיסטוריה אם היטלר היה נתקל באולטימטום מצד צרפת גרמניה ואולי ארה"ב, שדגלה במדיניות "בדידות מזהירה"?. גם הגנרלים הגרמניים העריכו שגרמניה אינה מוכנה למלחמה באותה עת.
בראיון טלוויזיה אמר אובמה שאם הוא צודק בנושא האירני אזי הוא מונע מלחמה וכן את גרעון אירן. השאלה היא מה יקרה אם הוא טועה? הרי אנו ראינו את האמריקנים טועים וחותמים על הסכם דומה עם
קוריאה הצפונית. יתרה מזו לפני שלוש שנים הצהיר הבית הלבן, בזמן כהונת אובמה, שהערכות זרועות המודיעין האמריקניות הן שהאירנים אינם חותרים להשגת יכולת גרעינית. אם צדקו מדוע הוטלו כל הסנקציות?
אין זאת שאובמה מעוניין להגיע להסכם בכל מחיר. רצונו כה עז עד שלמרות שמקובל בין מדינות שכאשר חותמים על הסכמים המחייבים אשרור בית המחוקקים של אחת המדינות החותמות הוא לא מקבל תוקף. הוא לא המתין להסכמת הקונגרס וגרם לכך שמועצת הביטחון תקבל החלטה המאמצת את ההסכם כך שאם הקונגרס לא יאשר הרי שרק ארה"ב לא תקיים את ההסכם. מה בער? ניתן היה להמתין לאשרור ואז להעביר ההחלטה באו"ם.אין זאת שבחפזונו הוא מנסה לדלג מעל הגוף המחוקק במדינתו.
אין זאת שהתנגדות נתניהו זוכה להתייחסות כאל זבוב מטריד המפריע לחגיגה. גם מתנגדי נתניהו צריכים להודות שהוא צודק במאבקו. אפשר לחלוק על הטקטיקה אך לא על המהות.אחרי הכל אנחנו חיים כאן והעימות עם האירנים יפול עלינו. דאגתו של נתניהו כנה וכנראה רוב העם איתו בנושא זה.
אובמה טוען שישראל היא המדינה היחידה המתנגדת להסכם. כאילו שקנדה, מצרים,ירדן, סעודיה ונסיכויות המפרץ הכריזו על חגיגות עממיות לציון ההסכם.
את המעוות ניתן לתקן אם ארה"ב תעמוד בראש ברית הגנה אזורית נוסח נאטו. ברית מעין זו תקטין את התיאבון השיעי משיחי של אירן העלול לפגוע, אם רק יוכל, בעולם הנוצרי המוסלמי הסוני וכמובן בשטן הקטן-ישראל.
