אובמה ונתניהו, מה הם היו אומרים לו דיברו "דוגרי"?
אובמה:
נכון, אמרתי "כל האופציות על השולחן", אבל זה דיבור של פוליטיקאי. גם נתניהו החמיץ את האופציה הצבאית, והגנרלים שלו התנגדו. תכלס, היום הוצאת הפצצה מידיהם פירושה - מלחמה. נראה לכם, שאירופה והעם האמריקני אחרי ווייטנאם, עירק ואפגניסטן ילכו למלחמה? ולכם חסרה אנטישמיות? הלא כבר במלחמת עירק האשימו את "הלובי היהודי"!
נתניהו אומר שסנקציות יספיקו ושוכח, שהן הלכו והתאדו גם ללא הסכם ווינה. כל המערב 'מת' לעשות שם כסף גדול, שלא לדבר על הסינים והרוסים שרק חיפשו סולם 'לרדת מן העץ'.
למרבה המזל, ברוב המקרים האינטרסים שלנו ושלכם חופפים. אך לא תמיד, וכדברי דה-גול - למדינות אין ידידים, רק אינטרסים. ב-1948, כשפרפרתם בין חיים למוות, הטיל עליכם הנשיא טרומן אמברגו נשק. אייזנהואר אילץ את בן-גוריון לסגת מסיני. ערב 6 הימים, הנשיא ג'ונסון 'לא מצא' את ההתחייבות לפתוח את מיצרי טיראן וערב יום הכיפורים ניכסון, בעצת קיסינג'ר היהודי, קשר לכם את הידיים, עיכב נשק, חילץ מידיכם את הארמיה השלישית וסילק אתכם מסיני. כולם היו "ידידים" ולאף אחד מהם לא קראו 'חוסיין'.
כל העולם יודע שלאירנים תהיה פצצה אטומית, אך הוא פחות מודאג מכם. עובדה, המערב עבר את המלחמה הקרה בצל פצצות סובייטיות, ויש פצצה לפקיסטנים, להודים ולצפון-קוריאנים וגם...לכם. כעת, קחו ממני נשק שלא חלמתם לבקש וערובות ביטחון (כמה שהן שוות) - 'זה מה יש', ועם זה תצטרכו להסתדר.
נתניהו:
אובמה אומר שישראל היא היחידה המתנגדת להסכם בפומבי, נכון. והיא גם היחידה בעולם שאירן זוממת להשמיד והיחידה ששליש מעמה הושמד. המשמיד ההוא הסתיר את כוונותיו, אירן מצהירה עליהן בגלוי, ולכן רק אנחנו נחייה בצל הפצצה באמת.
ב-1938, כשהתעקשותה של צ'כוסלובקיה להתקיים נגדה את האינטרסים של המערב, אמר צ'מברליין: "כמה נורא, כמה דמיוני ולא ייאמן, שנצטרך לחפור שוחות ולחבוש מסיכות גז בגלל קטטה בארץ רחוקה, בין עמים שעליהם אנחנו לא יודעים כלום!" אמר, חתם על הסכם מינכן וסלל את הדרך למלחמה. הצ'כים ניסו לשכנע את העולם לזהות את האינטרסים האמיתיים שלו, ולא הצליחו.
גם הצלת היהודים לא שרתה 'אינטרסים' של בנות הברית. הן הסתירו את המידע על ההשמדה, שמא תצטייר המלחמה כ-'מלחמה יהודית', וההנהגה המפוחדת של יהודי ארה"ב נתנה יד להשתקה. קבוצה קטנה בראשות הלל קוק מרדה בממסד, ארגנה הפגנות ענק, גייסה את הוליווד, והלחץ הניב את הצלת יהודי בודפסט. המחדל הזה רובץ עד היום על מצפון יהדות אמריקה.
כראש מדינה יהודית עצמאית, אסור לי לנהוג כמו בימים שבהם הכוח היהודי היה בנקודת השפל. הניו-יורק-טיימס מאיים, שחברי קונגרס יהודים שיצביעו נגד נשיאם, יואשמו ב'נאמנות כפולה'. הקהילה היהודית קרועה ומתלבטת, ואני בפנייתי מעל ל-10.000 מסכים לקהילות היהודיות בארה"ב לא היססתי להזכיר להם את הימים ההם, במלים אלה:
"לפני זמן לא רב, לעם היהודי לא היו הרצון והיכולת להרים את קולו מול איומים קטלניים, ולזה היו תוצאות הרסניות... הימים ההם נגמרו..."
אין תקדים, אומר נשיא ארה"ב, לפניותיי מעל לראשו לקונגרס וליהודי אמריקה. עשיתי זאת לא בלב קל, אבל מתוך כוונה להמחיש לנשיא ולעולם, שגם הסכנה שלתוכה ההסכם הזה מכניס את עמי ואת ארצי - היא ללא תקדים.
מול פצצה מתקתקת אינני שומר על נימוסי שולחן.