לפני שבועיים השלימה הממשלה את הרכבת הוועדה הציבורית לבחירת היועץ המשפטי הבא, שאמור לשקוע בכורסתו של היועהמ"ש
יהודה וינשטיין, עם פרישתו בינואר 2016. זה שבועיים שהוועדה פועלת לאיתור היועהמ"ש הבא.
מבלי לקבל הדלפות מדיוני הוועדה, סביר להניח שהוועדה הנכבדה בוחנת בעיניים ביקורתיות את תפקודו של וינשטיין, ומן הסתם מודעת לעובדה שבמרוצת שבע שנות כהונתו נסחף ברוח הפוליטיקלי קורקט והתקשורת, חזק שמאלה; ע"ע, למשל, עמדתו לטובת חופש השיסוי של תיאטרון אל מידאן החיפאי.
אבל יותר מכך תשקול הוועדה את הרזומה של כל אחד מעשרת המועמדים לתפקיד העוצמתי ביותר במדינת ישראל. חשוב על כן להזכיר עכשיו לוועדה, שאסור לה למחזר את בחירת וינשטיין 2: האיש הלא נכון למקום הלא נכון. חשוב להתריע על כך דווקא עכשיו, בטרם החלטה, ודווקא כשמדובר במערכת משפטית שאיבדה את אמון הציבור, בין היתר מפני שחלק מהמינויים הבכירים בה נעשו בשיטת חבר מביא חבר, ועל בסיס העיקרון הנפסד קולגה מצ'פר קולגה – שיטות מקולקלות אך בדוקות, למיחזור ולהנצחת מינויים כושלים.
התיישרות כנועה למשל, מינויו הקפצתו התמוהה של קודמו של וינשטיין,
מני מזוז, מתפקיד היועהמ"ש לכהונה הרמה של שופט ביהמ"ש העליון. מה הנדוניה שבזכותה קיבל את הכהונה הרמה? איזה שאר רוח הביא עימו? איזה גאונות משפטית? איזה ניסיון שיפוטי ו/או מזג שיפוטי? לא קשה לנחש, שפעילותו המופרכת והמתמיהה, בימי הגירוש מגוש-קטיף, מתוך התיישרות כנועה לרוח הרודנות שיצר סביבו הדיקטטור שבלשכת ראש הממשלה, היא זו שבעטיה זכה לצ'וּפר בעליון.
תזכורת: מר מזוז הוא האיש שסגר את התיק בפרשיות
אריאל שרון, אחר שפרקליטת המדינה
עדנה ארבל השלימה את כתב אישום נגדו. ובגירוש המטורף עצמו, הגדיל מזוז להרע: הוא העמיד לדין אנשים תמימים, שכל חטאם היה בהבעת מחאה נגד הגירוש הנפשע, בעבירה על סעיף שהעונש עליה הוא 20 שנות מאסר: סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה ציבורית. הוא הורה לפרקליטות לדרוש מבתיהמ"ש לעצור נשים וילדים עד תום ההליכים(!!!), כאילו היו אחרוני העבריינים, רק בגין מחאתם, ואף שלא נרשם בעברם שום אירוע פלילי. הוא זה שהקים בתי דין מיוחדים, טריבונלים נוסח רוסיה הסובייטית, בתוך בתי הסוהר עצמם, כדי להקל על התביעה להעמיד לדין את העבריינים המסוכנים הללו. בקיצור, חרפה משפטית שלא הייתה כמותה מאז קום המדינה, שתמורתה שולמה לו במינוי הכל כך נחשק, בביהמ"ש העליון.
עכשיו עלול לחזור סיפור זה עצמו, אם ימונה לתפקיד פרקליט המדינה
שי ניצן, חביבו-יקירו של וינשטיין, המוזכר כאחד המועמדים. תזכורת: ניצן, ששימש בעבר משנה לפרקליט המדינה 'לתפקידים מיוחדים', זכה בתפקיד פרקליט המדינה ב-2013, רק הודות לקומבינה שניהל הבוס שלו עבורו: וינשטיין, שהיה יו"ר ועדת האיתור לבחירת פרקליט המדינה, סימן מראש ובפומבי את מועמדו ניצן, ואז נמנעה הוועדה מלפנות למועמדים ראויים, שמא תצטרך לנמק מדוע הועדף ניצן על פניהם. עובדה זו כשלעצמה אותתה למי שראה עצמו ראוי לתפקיד, שלא כדאי לו להתבזות בהצגת מועמדותו, שתידחה.
זהו אם כן הזמן להזכיר לחברי ועדת האיתור, שבאינטגריטי שלהם אין ספק, את עברו המשפטי של אותו ניצן, בפרשת הגירוש: "בעקבות חסימת הכבישים הגדולה, ב-18 במאי (2005) הודיע שי ניצן כי בכוונת הפרקליטות (קרי: בכוונתו) לגלות 'אפס סובלנות' (זהו ציטוט מדויק מפיו) כלפי חסימות כבישים, וכי מפגינים אשר תולים על רמזורים כרזות וסטיקרים, ייחשבו כמי שמסכנים חיי אדם וייעצרו עד תום ההליכים", תיעדה ד"ר ענת רוט בספרה 'לא בכל מחיר' (ע' 254). כך נרמסו עד דק - החוק, הצדק והדמוקרטיה. סדום ועמורה.
זוועה משפטית ועוד: "שבוע לאחר מכן קבעה ועדה בינמשרדית בראשות ניצן, כי המשטרה תורשה להפעיל 'כוח סביר' (ציטוט מפיו) ולעכב ילדים המעורבים ב'הפרות סדר בפעולות ההתנגדות להינתקות' (ציטוט מפיו), גם אם הם מתחת לגיל 12. עוד קבעה הוועדה בראשותו, כי אם הילד יחזור על העבירה או לחלופין יסרב להזדהות, ניתן יהיה להוציאו מחזקת הוריו, להכריז עליו 'נזקק', ולהעבירו לפקיד סעד. על-פי ההנחיות החדשות תוכל המשטרה לעצור גם הורים שיאחזו בתינוקות ופעוטות בידיהם במסגרת התנגדותם לפינוי".
לא סומכים על רוט? הנה מה שכתב אז 'ידיעות' (8.6.05): "המשנה לפרקליט שי ניצן נפגש עם פקידת הסעד כדי לעבד את התוכנית (להכריז על ילדים מפגינים כ'ילדים נזקקים')... הפרקליטות כבר החלה לנקוט בצעדים הנובעים מתוכנית זו: קטינה שהשתתפה במחאה וסירבה להזדהות במשך שלושה שבועות, קיבלה זימון כדי להתחיל בהליכים של 'ילדה נזקקת', בטענה שהופקרה ע"י הוריה".
אלימות משטרתית של ממש שלא היה לה תקדים, בלתי חוקית בעליל, הופעלה בימי הגירוש, בגיבוי המשנה לתפקידים מיוחדים ניצן, והיועמ"ש מזוז. הזוועה, שנעשתה ככל הנראה מתוך השתופפות כלפי הרודן מחוות שקמים, הגיעה לשיאים לא יאומנו של רֶשַע, עוול והשחתה מוסרית ומשפטית: אלימות ממלכתית בלתי מוצדקת, עד שבירת עצמות, רק כדי ליצור פחד ואימה; משפטים סיטוניים בקבוצות בתוך בתי המעצר, של עשרות מואשמים ממוספרים, בניגוד לחוק; מעצרים לתקופות בלתי סבירות (35 יום) של קטינות בנות 12-14; רמיסה שרירותית של זכות ההפגנה והמחאה; מעצרי ראווה של חפים מפשע וללא ראיות – והכל מתועד לדראון עולם, בעמודים 251-266 בספרה של ד"ר רוט. כל השומע תצילנה שתי אוזניו. הותרה הרצועה. שום אנושיות. ללא טיפת חמלה. דורסנות נוראה.
עד כה נמנו מספר מועמדים לתפקיד המתפנה. מטעמי 'הגנה מן הצדק', אסור ששי ניצן יהיה ביניהם. מי שנהג בשרירות לב אכזרית תוך ניצול כוח המשרה לטובת ריצוי גחמותיו המטורפות של השליט הדיקטטור, הוא האחרון הראוי לתפקיד הכל-כך עוצמתי.