ביקורת הליברליזם הכלכלי על המשק הישראלי

נחמיה שטרסלר הכתב הכלכלי הבכיר של עיתון הארץ, כמו גם פרשן בחדשות ערוץ 2, פרסם ספר, ובו 48 פרקים, המסודרים בארבעה שערים. הפרקים כתובים בשפה בהירה וקלילה, בהומור המושג גם בעזרת איורי הקריקטוריסט הכישרוני של עיתון הארץ - עמוס בידרמן. ניתן לבקר ספר זה במספר זוויות התייחסות. אני בחרתי לבדוק את תרומתו המקורית לשיח הפובליציסטי הביקורתי של הליברליזם הלא ממסדי, שהמובהק בכותביו היה פרופ' עזרה זוהר, מי שפרסים כבר בשנת 1974 את ספרו - בצבת המשטר או מדוע איש לא קם, ובו ביקורת על המשטר הכלכלי חברתי במדינת ישראל. זוהר שניפטר לפני כשנה וחצי, הקים ועמד בראש "תנועת העצמאות", שרצה בבחירות לכנסת בשנים 1981,1984, אך ללא כל הצלחה אלקטורלית. במסגרת תנועה זו הוא הוציא לאור את אוסף מאמריו מהעיתונות (1985)- איך יוצאים מזה? המחולק ל-11 שערים: השיטה, מונופול, רפואה, התיישבות ושיכון, חקלאות, תאונות, כלכלה, תעשיות עתירות ידע, מיסים, שביתות והמשטר הפוליטי. לספרו זה של זוהר קדם ספרו של מוטי היינריך, מהנדס מכונות שהיה פעיל מרכזי בתנועת עצמאות - האם יש סיכוי?, ישראל: המציאות נוכח אגדות הממסד (1981). הספר האחרון שאתייחס אליו הוא ספרו של זוהר - סדום או חלם (1987) ובו שמונה שערים: כך זה התחיל, הממסד הפוליטי, זרועות התמנון, התשתית, מבנה המשק החולבים, ההשלכות החברתיות וכחוט השני. הפרק הראשון בספרו של שטרסלר הכתוב בשער הראשון - "תורת הניהול במדינת ישראבלוף" הנו "חוק ציץ", הגורס ש"כאשר דורשים ממך לקצץ, לפטר ולחתוך, אל תתרגש יותר מדי. חתוך מיד במקום הכי כואב, הכי רגיש והכי מפחיד" (עמ' 17). חוק זה על דוגמאותיו מהווה תרומה רעננה ומקורית של שטרסלר לשיח על המשטר הפוליטי כלכלי והניהולי של ישראל. כך גם החוק השני - "חוק השעות הקטנות של הלילה" המסביר מדוע הסכמים במגזר הציבורי נחתמים תמיד בחמש בבוקר, קצת לפני זריחת החמה זאת כדי לביים סצינת מאבק של הקרבה עצמית על מזבח המו"מ, כדי שניתן יהיה להגיע להסכם, לפי מה שהיה ניתן כבר קודם להשיג פחות או יותר. חוק זה קשור כמובן לחוק השלישי הנקרא "למרות הרצון הטוב, אי-אפשר להגיע להסכם לפני שביתה, לכן גם אי-אפשר למנוע את נזקיה" (עמ' 47). למאבק יש חוקים משלו, כי כל צד צריך להראות כמי שנאבק על עמדותיו, כך למשל במאבק בין האוצר להסתדרות. "האוצר לא יכול להיכנע בתחילת הסכסוך, כי הוא מנסה לשלם כמה שפחות... האוצר גם רוצה להוכיח שהוא לא מחלק כסף סתם, אלא שומר היטב על הקופה ונאבק על כל שקל... המאבק על ההסכם חשוב מאוד גם להסתדרות. היא רוצה להשיג כמה שיותר, אך לא פחות מזה להוכיח לציבור העובדים שהיא משכה את החבל עד לקצה כדי להשיג את ה"כמה שיותר" הזה. לכן היא חייבת להגיע ליום שבו תכריז על שיבתה כללית במשק" (עמ' 48-49).

"אין לי"

הפרק הרביעי עוסק ב"חוק שר האוצר הטוב הוא שר האוצר הרע". מדובר בחוק פרדוקסלי באשר אם שר האוצר רוצה להצליח הוא "לא יכול להיות שר אוצר "טוב" שמחלק כספים, הוא חייב להיות ההפך, מן "גזבר רשע" שמודיע לכולם, "אין לי (מילותיו הידועות של שר האוצר יגאל הורוביץ משנות ה-80-י.ב.) תלחמו כמה שתרצו, אני לא אחרוג מהתקציב אפילו בשקל אחד" (עמ' 51). החוק החמישי בשער תורת הניהול ב"מדינת הישראבלוף" הוא חוק הקטסטרופה, המתקשר לחוק השלישי. חוק זה גורס ש"פוליטיקאי לא ינקוט שום מהלך כדי למנוע קטסטרופה, גם כאשר הוא ידוע שהאסון מתקרב והוא יהיה גדול וכבד" (עמ' 65). הדוגמה הראשונה אינה עוסקת בכלכלה אלא באירועי מבצע צוק איתן. רק התגלות המחבלים שיצאו ממנהרה ב-13.7.14 היא שהביאה לכניסה קרקעית הגם שעל סכנת המנהרות היה ידוע משך מספר שנים. שטרסלר קובע ש"חוק הקטסטרופה" לא אפשר לביבי לפעול קודם לכן כי "אילו היה עושה כן, הציבור היה "הורג" אותו. פרשנים, עיתונאים ופוליטיקאים היו מתנפלים עליו, חובטים בו, רומסים אותו וטוענים שהוא מחרחר מלחמה חסר תקנה. משום שראש הממשלה הבין היטב שהתגובה הציבורית הזאת בו תבוא והוא יהפוך לנאשם הראשי, עד כדי כך שכיסאו יעמוד בסכנה, הוא החליט להמשיך ולבדוק... ובעצם לשבת בשקט ולא לעשות דבר - עד שהקטסטרופה פרצה, ב-17 ביולי. רק אז ולא רגע קודם הוא היה יכול לתת את פקודת הכניסה לעזה בלי שהציבור יאשים אותו" (עמ' 67). יש דמיון מסוים בין חוק זה לחוק "השעות הקטנות של הלילה" מבחינת הכתבת הדימוי הציבורי על ההתנהגות, למרות מחירה. היריעה אינה מאפשרת לציין את כל החוקים. בפרק 6 למשל נכתב על "חוק ההיפוך המושלם הגורס ש"דווקא פוליטיקאי שמזוהה עם אידיאולוגיה מסוימת, יכול לעשות ההפך ממה שמצפים ממנו" (ומעל הכיתוב יש קריקטורה של בגין המחזיק את סיני, הגם שלא הייתה לפי תפיסתו חלק מארץ ישראל) (עמ' 87), בפרק "חוק ההצלחה ההפוכה" נכתב ש"ככל שמפלגה מצליחה יותר, כך מצביעיה יינטשו אותה מהר יותר. ההצלחה הורסת" (עמ' 94). חוק המבוסס על כישלונה של שינוי, אינו מתייחס לקרע בתוכה ששיתק אותה ואף הביא לפילוג, תוך השוואה שאינה במקומה לתבוסת צ'רציל לאחר מלחמת העולם השנייה (הגם שחזר לשלטון מאוחר יותר). בפרק 9 מוצג חוק חשוב המכונה, "חוק הוועדה המוזמנת" הגורס "כאשר אתה מקים ועדה, בחר את היו"ר ואת חבריה בקפידה מיוחדת - כך שיספקו לך בדיוק את מה שאתה רוצה לשמוע" (עמ' 106).

גודל הארון

פרק 10 המוקדש ל"חוק הבעיטה למעלה" מסביר "מדוע אנו מקבלים שירות כה גרוע מהמגזר הציבורי? אי-אפשר לשנות את זה? (מחווה ל"עיקרון הפיטרי") (עמ'112). שטרסלר גורס על בסיס החוק הפיטרי, ע"ש לורנס פיטר, שלא הבחין בין המגזר הפרטי לציבורי לגבי הגעה לדרגת חוסר הכישרון, שלעומת המגזר הפרטי "למגזר הציבורי יש מנגנונים אוטומטיים של קידום, שבעזרתם אתה ממשיך לטפס בסולם התפקידים וכך הנזקים שתגרום לארגון ולסובב אותו יהיו חמורים יותר" (עמ' 113). גם חוק מס' 11 - "חוק המזוודה המלאה" מבוסס על תפיסה של הוגה. הפעם מדובר בפרופ' השמרן נורתקוט פרקינסון שהחוק הראשון שניסח הוא "העבודה ממלאת את כל הזמן שמקציבים לה".(עמ' 117). שטרסלר מסביר זאת על התרמיל ומציין ש"זה נכון גם לשאר תחומי החיים. גודל המקרר קובע את כמות הקניות. גודל הארון קובע את כמות הבגדים. וגודל תקציב המדינה קובע את כמות הבזבוזים" (עמ' 118). בפרק 15 מצוי חוק שניתן לראות בו בגדר ידע עממי "האמת לא חשובה כל כך. התדמית היא העיקר. עשית ולא פרסמת? לא עשית! פרסמת ולא עשית? עשית!" (עמ' 139). פרק 18 הנסב על "חוק התורים" קובע ש"חוק ארוך לניתוח או לאישור בנייה מוכיח שיש צורך דחוף בתוספת תקציב וכוח אדם. נכון, או ששוב עובדים עלינו?" (עמ' 154). הדוגמאות לקוחות מתחום רפואה והתקשורת. בתחום הרפואה עסק עזרה זוהר בספרו " סדום או חלם" בפרק - השירות הרפואי ותלאותיו (עמ' 284- 296) וגם מוטי היינריך עסק בו בספרו – האם יש סיכוי?, ובמענה ל"אגדה: שירות רפואי פרטי הוא יקר ורק בעלי אמצעים יוכלו לזכות בו. אמת: בשיטה המוצעת, בה יהיו הרופאים, המרפאות ובתי החולים, "פרטיים" ויתחרו בחינם לבין עצמם על יעילות ושם טוב בציבור, השירות יהיה הטוב ביותר, הזול והמהיר ביותר. במערכת רפואה ממשלתית מנוצל ציוד רק בחלקו" (עמ' 55). פרק 23 הנקרא "חוק הנהג האשם תמיד", כלומר" איך מתנערים מאחריות? מאשימים את הנהג הישראלי בכל תאונות הדרכים" (עמ' 185). בחשיבות תשתית הכבישים ורמת סלילתם עוסק, לא לראשונה שטרסלר. בספרו "סדום או חלם" מכתיר זוהר אחד הפרקים בשם – "תאונות דרכים - מכת מדינה", וכותב" נהרות של דיו נשפכו על נושא זה. מומחים מהארץ והעולם התריעו על העומס הבלתי נסבל. ואולם הממשלה הסתפקה כרגיל בהאשמת הציבור: האשם תמיד בגורם האנושי. במילים אחרות: הנהגים נושאים באחריות. גם מומחים המייחסים לגורם האנושי חשיבות רבה, אינם מטילים ספק בכך שמערכת כבישים טובה מפחיתה באורח משמעותי את מספר תאונות הדרכים" (עמ' 147).

מחיר הפיתוח

פרק 25 עוסק ב"חוק המחאה שכן הצליחה" וגורס "כאשר מיתוס משתרש בדעת הקהל, קשה להילחם בו. הוא הופך לאמת מוחלטת, למרות שהוא שקר בוטה"( שטרסלר, עמ' 193). בתת הפרק של פרק זה הוא כותב-" מיתוס שלישי: חייבים לחלק הטבות מס לחברות גדולות כדי להביא צמיחה ותעסוקה" (עמ' 199). אין בכך חדש, עסק בכך עזרה זוהר בספרו, סדום או חלם", בפרק- תעשיה נתמכת. כך למשל בתת הפרק "מחיר הפיתוח" (עמ' 240-241), ובחוק לעידוד השקעות הון ( עמ' 242- 248). לסיום אביא שלושה חוקים שזוהר והיינריך קדמו לשטרסלר בעיסוק הביקורתי בהם. בפרק 28 מטפל שטרסלר ב"חוק החלב במחיר שמנת" וכותב כלהלן: "מדוע חלב ומוצריו כה יקרים? האם משום שאנו מכורים לגבינה וליוגורט, או משום שקוריאה הצפונית השתלטה על המשק בלי שנרגיש?"(עמ' 217). התשובה לשאלה הנה: "אז מה יש לנו כאן בעצם? שוק בולשוויקי, שמאפשר לחתולים שמנים להמשיך ללקק את השמנת על חשבוננו" (עמ' 221). כהמשך לכך ניתן להביא את פרק 29 שכותרתו "חוק המחיר הכפול", שכותרת המשנה שלו היא: "מדוע המזון יקר יותר מאשר באירופה? מדוע מחירי הדירות בשמיים. זה לא כוח עליון, זו אשמת הממשלה"(עמ' 224). הסיבות לסוגיה הראשונה הן: מכסים גבוהים, מונופולים וריכוזיות, יבואנים בלעדיים, קיומן של שתי רשתות חזקות השולטות על כ-56% מהענף, מכון תקנים המשרת את האינטרסים של התעשיינים, היטלי רצף אנכרוניסטים, מועצות ייצור חקלאיות, ביורוקרטיה נפתלת, רגולזציה מופרזת, והיוקר שגורמת אי-הודאות. פרק 30 חוזר שוב למוצרי המזון תחת השם "חוק פיקוח קיפוח", והסברו: "יש כאלה שבטוחים שפיקוח על המחירים טיוב לצרכן. האמת היא שהוא טוב דווקא לייצרן" (עמ' 240). בספרו מטפל היינריך ביוקר התוצרת החקלאית תחת השם "חקלאות ללא פוליטיקה", תוך שהוא מפריך את האגדות הבאות: "חקלאות חופשית תגרום לפשיטות רגל של חלק מהמושבים והקיבוצים" ( עמ' 44), "הפיקוח הממשלתי על החקלאות נועד לעשיית סדר בענף ולחלוקה צודקת של המשאבים" (עמ' 45), "סובסידיות לחקלאות דרושות כדי להבטיח מחירי מינימום לחקלאים"( עמ' 48). גם זוהר עסק רבות ביוקר מחירי המזון ובכלל, ובמצב החקלאות בספרו "סדום או חלם" והקדיש לכך הפרק "החקלאים- וסלים של הממסד" (עמ' 262- 282). בפרק זה ניתן למצוא ביקורת על: תפיסת המושב, ארגוני הקניות, מבנה הממסד החקלאי, כמו גם "משווקים מורשים" ו"ארגוני מגדלים". את פרקו מסיים זוהר במשפטים הבאים: "המיוחד לנו הוא בניין העל שהולבש על החקלאים, הממסד החקלאי שתפח לממדי מפלצת ביורוקרטית המחזיקה את החקלאים כווסלים, שאין להם שליטה על משקם, והמכלה את פרי עמלם"(עמ' 282). גם אם הדוגמאות האחרונות מראות שאין שטרסלר מחדש בביקורתו הכלכלית ליברלית, יש לזכור שבסופו של דבר מדובר בתרגום הביקורת הליברלית (הנקראת היום "ניאו ליברליזם") על הכלכלה המתוכננת שאפיינה את משטר מדינת ישראל עד לשנות ה-70 וגם לאחר המהפך שבו השינוי היה במידה רבה פונדמנטליסטי ולא אופרטיבי. יש לזכור שבסופו של דבר "תנועת עצמאות" בראשות עזרה זוהר קמה דווקא בעת שלטון הליכוד ולא תנועת העבודה.