רק הרקולס יוכל לטהר את המשטרה

המשימה הראשונה שאיתה יצטרך להתמודד המפכ"ל החדש, אם וכאשר סוף-סוף יחליטו ראש הממשלה, בנימין נתניהו והשר לביטחון פנים, גלעד ארדן, מי המועמד המקובל על שניהם - תהיה לנקות את הרפתות והאורוות של מערכת אכיפת החוק ששנים איש לא טרח לבדוק מה מקור הצחנה העולה מהן ואיך להיפטר מן התפוחים הבאושים בשורותיה. כך או כך, מרוב בדיקות ובירורים, בינתיים אין מפכ"ל למשטרת ישראל ואת מה שהכרח לעשות עדיין דוחים. לטובת המדינה והמשטרה כדאי מאוד שכל האחראים על המינוי ההולם והנכון, כמו גם המועמדים לתפקיד הבכיר והחשוב, ילמדו קצת מיתולוגיה. כך יוכלו להבין כיצד הצליח הרקולס רב העוצמה לנקות את האורוות והרפתות של המלך אוגיאס המזוהמות מצואת 3,000 שוורים וסוסים שהצטברה בהן שנים רבות. הסיפור הזה חשוב, כי כלול בו גם מוסר השכל מעניין לכל מי שעדיין מאמין שאפשר לסמוך על הבטחות של פוליטיקאים.

וזה סיפור המעשה:

ניקוי האורוות והרפתות היה משימה חשובה ביותר בעבור המלך אוגיאס, כי באמת הסירחון הפך להיות בלתי נסבל. הרקולס רצה לנצל את ההזדמנות, פנה אל המלך והציע לו הצעה שעל פניה נראה שאי-אפשר לסרב לה - לנקות את הרפתות תמורת עשירית מכמות הבקר והסוסים שבהן. אוגיאס הקשיב להצעה בלגלוג ספקני, אך בכל זאת הסכים לקבל אותה, כיוון שהאמין שהיא בלתי אפשרית, שהרי הוא עצמו הציב תנאי לקיומה שנראה לו בלתי הגיוני: שהזבל יפונה במהלך יום אחד - מהבוקר עד הערב. הרקולס הסכים לתנאי המגביל כיוון שידע שיש לו פתרון מפתיע לבעיה. אחרי שהגיעו הצדדים להסכמה, חפר הרקולס תעלה אל החצר בה חיו השוורים והסוסים, היטה אליה שני נהרות סמוכים ומן הצד השני חפר תעלה שתנקז את המים בחזרה אל אפיקי הנהרות. המים שטפו בעוז וסחפו את הדומן מהחצר ומהרפתות. אך בערב, כשנשלמה המלאכה, התכחש אוגיאס להבטחתו, כמנהג פוליטיקאים, וסירב לתת להרקולס את מכסת בעלי-החיים שהובטחה בטענות שונות ומשונות. את מצבה של משטרת ישראל כיום ניתן לתאר כחולה הנתון בסכנת חיים. מן הטעם הזה מוסר ההשכל מן הסיפור צריך להיות פשוט וברור. רק אדם שיגיע מחוץ למערכת המשטרתית ויהיה בעל יכולות כמו הרקולס, יוכל לפתור את הבעיה, אם אכן יאפשרו לו הפוליטיקאים למלא את המשימה. בשום פנים ואופן אסור להעביר את הסמכות להחליט מי יהיה המפכ"ל לידי ועדת טירקל. משמעות החלטה כזו היא הרמת ידיים של הפוליטיקאים והודאה באי כשירותם לנהל את המערכת. רק אדם חיצוני שעליו יחליטו נתניהו וארדן, שאינו חייב דבר לאיש מתוך המערכת הקיימת - לא המשטרתית ולא הפוליטית - יוכל לחלץ את המשטרה מן הביצה. אבל למועמד המתאים דרושה תכונה חשובה נוספת שבלעדיה אי-אפשר. הוא חייב להאמין בקיומו של אלוהים - כיוון שיזדקק לנס מן השמיים כדי לעבור את הסינון - ולהצליח בתפקיד החשוב. אם שוב נחזור למתווה של מינוי פשרה שכל מטרתה לרצות את כל אלה שיש להם ענין בהצלחת המינוי "שלהם", עלול להיווצר מצב גרוע ביותר: אחד מראשי ארגוני הפשע המובילים יוכל, חס וחלילה, להגיע למעמד של בעל השליטה והשפעה במערכת אכיפת החוק, אולי בסיוע השיטות המוכרות מעלילות רונאל פישר.