השבוע חזרנו למחזות האבסורד של הפגנות השבת בירושלים לאחר הפסקה ממושכת למדי. ההפגנות החדשות זהות למעשה להתפרעויות הישנות שביקשו להפקיע מרשות הרבים כבישים, מוסדות ודרכי מעבר בשם קדושת השבת. גם הפעם כונו המהומות "הפגנות שבת", אבל דומה שאין באמת שום דבר "שבתי" בהן ואין קשר של ממש בין התנהלות הפורעים החרדים לבין השבת כיום קדוש ליהדות.
בעדות החרדיות והסגורות של
מאה שערים ובנותיה, קשה לדעת מה באמת הצית הפעם את התבערה. חוששני שגורם מרכזי הייתה שוב טיפשותם של מי שאינם מבינים כהלכה את משמעות המשפט "סייג לחכמה - שתיקה". אלה הם מי שהחליטו לנפנף בסדין האדום של "הכיבוש החילוני" המתגבר של ירושלים נוכח פני החרדים. בכך עוררו והחריפו את החשש המתמיד של הנהגותיהם מפני כירסום ב"סטטוס קוו" וגררו אותם להגיב.
בעבר למדו החוגים החרדים כפי שלמדו גם קבוצות במגזר הערבי, שאלימות או איום באלימות הם אסטרטגיה יעילה מול ממסד ממלכתי ואזרחי חלש, אשר התלהמות תקשורתית נחשבת בעיניו הרבה יותר מזכויותיהם של כלל האזרחים. זו גישה נפסדת ומדיניות מטופשת. כאשר היא חורגת מהמינון "הנסבל", מניעה היאאת החרדים, גם כשהיו מוכנים לעצום עיניים, לפקוח אותן לרווחה ולפעול נגדה.
ראוי תמיד לזכור את האימרה השכיחה -"אל תהיה (רק) צודק, היה חכם"; כלומר: אל תלחם בעיניים עצומות לטובת הצדק בבחינת "ייקוב הדין את ההר" ואל "יתהלל חוגר כמפתח". הילחם בתבונה למימוש עקרון צודק או חשוב, תוך שיתוף אינטרסים וגיוס תמיכה ציבורית רחבה ככל האפשר במלחמתך.
עם ישראל למד ב-130 שנות ציונות מגשימה שדונם ועוד דונם עדיפים על "הצהרת בלפור" על הנייר, ועז ועוד עז עדיפות על מסמכים בינלאומיים המעידים על זכויות שאינך יכול לממשן בפועל. על אמונתם, החרדים מוכנים ל"קידוש השם". ומאידך-גיסא, הם יודעים היטב שאין להלחם ברשות הממלכתית מלחמות סרק אבודות מראש; יהודים היו תמיד עם פרקטי, למעט כאשר העמידו אותם עם הגב לקיר ודרשו מהם לוותר על הכל ללא תנאי. במילים אחרות:
הידברות הוגנת עם החרדים על תיחום למעשה של אזורי השפעה, היא הדרך הנכונה להתקדם למציאת "מודוס ויונדי" גם בירושלים. תהיה הסיבה לתופעות החדשות-ישנות של הפרת הסדר הציבורי שראינו לאחרונה - אשר תהיה, את ההפגנות הפרועות חייבים להפסיק, אפילו במחיר של שימוש בכוח.
הפגנות מחאה - כן. אלימות ברחוב - לא. נסיון לקבל החלטות או לאכוף החלטות באמצעות גייסות רחוב או משטרת מחשבות - לא ולא, גם במישור היחסים עם העדה החרדית.
פן משלים חיוני ליצירת הדברות אפקטיבית, הוא חוסר סובלנות תקיפה נגד החלופות האלימות להדברות - אולם חייבים לנקוט בשני המהלכים גם-יחד. ממשלת ישראל ומשטרת ישראל יטיבו לעשות אם יקבעו מיד עם חידוש גל המהומות בנושאי דת ומדינה, מדיניות ועמדה חד-משמעיות של "מותר" ו"אסור" ויאכפו אותה בקפידה יתרה.
לכל מהלך כוחני, בין אם הוא מופיע לראשונה ובין אם הוא מהווה נסיון לחדש דבר-מה שעבר מן העולם, משמעות של מבחן-כוח ועמידותבין הצדדים לוויכוח. במבחן זה נבדקים: הנחישות, גישת המנהיגות ושליטתה ב"כוחות", כלל ההישגים וכלל הנזקים. אם המאזן ייטה לטובת השימוש בכוח, כלומר: משקל ההישגים יגבר על משקל הנזקים, יהפוך השימוש באלימות לדרך פעולה שכיחה או אפילו עיקרית; ולהפך. (אגב, אותם כללים פועלים גם מול אירגוני טרור עויינים, אבל לא מול תגובות מסוג "תג מחיר").
אין ספק שרצוי להגיע ל"מודוס ויונדי" בין המגזרים, החולקים את החיים בצוותא בירושלים, על בסיס של הידברות. הסדרה כזו טובה יותר לכולם. אולם אם לא תמצא הדרך להסדרה בהדברות הוגנת, יש לקבל החלטות במוסדות המוסמכים לכך ולאכוף אותן בנחישות.
שני עקרונות יסודיים חייבים להוות בסיס להדברות וגם לאכיפה: א. אבחנה בין רשות הרבים המשותפת לכל, לבין אזורים בהם מתקיים צביון חיים בעל מאפיינים יחודיים לציבור המהווה רוב ברור באזורים אלה. ב. ברשות הרבים ינהג כל אחד לפי תפיסתו והבנתו, ואין לאפשר לאף גורם להפר את הסדר או לכפות על אחרים את דעתו. באזורי-ייחוד, יונהגווישמרו כללים המתחשבים ברוב תושבי האזור ורגישויותיהם והמפר כללים אלה יהיה צפוי להרחקה מן המקום ולענישה כחוק. קביעת החלוקה ואכיפת ההסדרים ייעשו אך ורק ע"י הרשויות המוסמכות לכך: משרד הפנים, עיריית ירושלים, משטרת ישראל וכו'.
מאחר שהרשויות הועמדו כבר בהתפרעויות האחרונות למבחן חוזר ע"י העדה החרדית, מוטב ינהגו בחכמה כאמור לעיל ויתחילו בכך לאלתר.