חרות במחיר נזק מוחי בלתי הפיך

נקודת המוצא שלי, שעלינו לכבד את החלטות בית המשפט העליון, עלינו לשמור על כבודו ומעמדו. מתוך הערכה למערכת המשפט, אני מבקש להביע הסתייגות ומורת רוח מהחלטת כבוד שופטי בית המשפט העליון - ניל הנדל, חנן מלצר ואליקים רובינשטיין, שהקפיאו את מעצרו של מוחמד עלאן עקב מצבו הרפואי, אבל למעשה גזרו עליו מאסר. מסתבר, שהתביעה וגם צוות השופטים, מוכנים לשחרור מיידי של מוחמד עלאן מהמעצר המנהלי, רק אם יתברר שנגרם לו נזק מוחי בלתי הפיך. במילים פשוטות, מוחמד עלאן יזכה לחרותו רק בתנאי שהוא יתפקד כצמח, כי מה פירושו של נזק מוחי בלתי הפיך? השופטים הבהירו, שעקב מצבו הרפואי אין מנוס, ומוחמד עלאן יישאר בטיפול נמרץ בבית-החולים ברזילי. חרות תינתן לעותר רק אם בית המשפט ישתכנע, שממצאי הבדיקות מעידות על נזק רפואי בלתי הפיך. לצערי, בית המשפט אמר שהחרות תינתן לעציר מנהלי רק בתנאי שהוא יתפקד כצמח ולא כאדם. אני מסתייג מקביעה, שעציר מנהלי יוכל לקבל את חרותו רק אם יוכח שנגרם לו נזק מוחי בלתי הפיך. העותר מוחמד עלאן מבקש רק בקשה אחת, לעמוד למשפט כדי להוכיח את חפותו. ואם יימצא חייב, הוא מוכן לשאת בתוצאות. התמודדות משפטית מונעים ממוחמד עלאן, אבל כן מוכנים להעניק לו את חרותו ללא משפט, רק במחיר אחד ויחיד, שרופאי בית-החולים ברזילי ימציאו מסמך רפואי, שעקב שביתת הרעב נגרם נזק מוחי בלתי הפיך, שמוחמד עלאן הוא למעשה צמח. החלטה כזו של בית המשפט העליון, אינה מוסיפה כבוד למדינת ישראל בקהילה הבינלאומית. אני מצר על כך שבית המשפט העליון שגה.