לאחרונה אנו עדים ליזמה היפראקטיבית של קברניטי הכלכלה המשוכנעים שאת דואופול הבנקאות אפשר לפצח על-ידי הקמת או שינוי בעלויות על גופים נותני אשראי ובא לציון גואל.
אז זהו שלא. הן ועדת שטרום והגורמים המטפלים במאגרי הידע על לווים וכן המפקחת על הבנקים לוקים בחוסר ידע וניסיון בתחום. אשראי אינו מוצר מונח על המדף שרק צריך לקחתו ולהסתפק בהתחיבות לשלם בקופה.
באשר למאגר הידע, הוא ישמש בעיקר ככלי לפסילת לקוחות ולא להעלאת דירוגם. כיצד יתיחס המאגר לדוגמה להטלת עיקול על חשבון לקוח בנק?דבר שיכול לקרות בגין סכסוך פעוט? תביעה שהוגשה לבית המשפט? או למי שאינו מנהל חשבון בנק? והדוגמאות לכך רבות.אם המודל כל כך טוב כיצד אירע משבר הסב פריים בארה"ב? הרי הסבירו שפותחו מודלים מתימטיים על-ידי מיטב המוחות. התוצאה הייתה אחד המשברים הגדולים בתולדות האנושות. לא כל מודל אמריקני מחייב אימוץ ללא ערעור.
רע הכרחי
למיטב ידיעתי אף חבר בוועדת שטרום לא אישר אשראי ולו בשקל אחד מימיו. כל בנקאי מתחיל בעל סמכויות אשראי המצומצמות ביותר יודע שאין תחליף להכרת הלקוח ובתחום זה לבנקים יש ידע ייחודי בכל הקשור להכרת הלקוח.
המפקחת על הבנקים שעבדה בבנק לאומי כנראה לא עסקה באשראי מעודה. לו הייתה בקיאה בנושא לא הייתה מציעה להעביר את בעלות הבנקים על חברות כרטיסי האשראי. חברות אלו שהאשראי אותו הן נותנות מגובה, לרוב, במסגרות הניתנות על-ידי סניפי הבנקים וגיוס הכספים שלהן מבוצע מהבנקים הבעלים במחירים זולים. אם תשונה הבעלות או אז יוגדלו העמלות שלהן כפי שרפורמת בכר גרמה להגדלת עלות הניהול שגולגלה כמובן אל הלקוחות זאת ללא הפיכתן לגורם שישנה את אופי שוק האשראי.
כל מי שמבין בתחום יודע שרק הגדלת מספר הבנקים או למצער הוספת בנק שלישי גדול תגדיל את התחרות. עד שמהלך הקמת בנק נוסף יקרה אין מנוס מהטלת פקוח על מחירי האשראי ועמלות הבנקים כפי שדורשים בצדק לקבוע למונופול הגז. פיקוח על מחירים הוא רע הכרחי במצב של כשל שוק.
החלטות והצעות מגורמים לא מקצועיים סופן שיובילו ל"דחיפת אשראי" בהרבה מקרים לכאלה שהם חסרי כושר פירעון. התחרות במתן אשראי היא מסוכנת ויכולה להוביל לאסון.תחרות יוצרת מוטיבציה ומחלישה את הזהירות המחויבת במתן אשראי.