בתקשורת וגם בשיח הרווח בקהילה הביטחונית-מדינית מקובל הדימוי של אירן כמעצמה אזורית חזקה, השואפת להגמוניה אזורית והולכת מחיל אל חיל, מהצלחה להצלחה, כשהיא בלתי-ניתנת לעצירה. לעומת דימוי זה, העימות בתימן בין כוחות בהנהגתה של ערב הסעודית לבין הכוחות החות'ים, המזוהים עם אירן, מאפשר התבוננות פרופורציונית יותר על נקודות העוצמה והחולשה של אירן, כלומר: על מגבלות כוחה. הבנה זו משמעותית להערכת השלכותיו של ההסכם הגרעיני עם אירן והצעדים שיש לנקוט כדי לבלום היבטים שליליים אפשריים של השיפור הצפוי במצבה הפיננסי.
עד לפני מספר חודשים, תימן נראתה כסיפור הצלחה נוסף של אירן. התנועה החות'ית, המייצגת את האינטרסים של השבטים השיעים-זיידים (זרם השונה מהזרם התריסרי האירני), שמהווים מיעוט גדול באוכלוסייה התימנית ושסבל מקיפוח כלכלי ופוליטי, הקימה לפני למעלה מעשור מיליציה בסגנון חיזבאללה. מיליציה זו מרדה בשלטון המרכזי הרבה לפני תחילת הטלטלה האזורית במזרח התיכון. הדחת השליט הרודני, עלי עבדאללה צאלח, בהשראת "האביב הערבי", יצרה גם בתימן ואקום פוליטי, שאותו ניצלה קואליציה של החות'ים, ככל הנראה צאלח עצמו וכוחות צבא שנשארו נאמנים לו, על-מנת להשתלט על הבירה צנעא ואחר כך על מרבית שטחה החיוני של תימן. הממשלה שהחליפה את צאלח ברחה לערב הסעודית ונראה היה שפרשה זו נגמרה בהצלחה אירנית נוספת.
באופן טבעי, אירן חשה הזדהות עם המיעוטים השיעים במזרח התיכון וקרבה אליהם, וכמובן היא מנצלת אותם להרחבת השפעתה ודימוי כוחה, אולם, עד תחילת "האביב הערבי" לא היה לה אינטרס להבליט את תמיכתה בשיעים, המנהלים מאבק כנגד הסונים. המזרח התיכון הוא ברובו סוני ומי שמבקש השפעה אזורית זקוק לתמיכתו. לכן, גם כשסייעה אירן באופן מסיבי לחיזבאללה ולסוריה, סיוע זה הוצג על ידה כתמיכה ב"התנגדות", הנלחמת בישות הציונית, ישראל.
מאבקים נוספים
אולם, המרידות שפרצו על-רקע "האביב הערבי" התפתחו למלחמות אזרחים, המתנהלות בדרך כלל בין סונים לשיעים או מקורביהם, דוגמת העלאווים בסוריה. מאבקים אלה נוספו לעימות בעירק בין סונים לשיעים והם מעמידים את ההנהגה האירנית בדילמה קשה. קשה למשטר באירן לא לתמוך בשיעים בלי לפגוע בלגיטימציה הפנימית שלו. ומצד שני, מלחמה עדתית בין סונים לשיעים, שבה אירן מתייצבת כמנהיגת המחנה השיעי, פוגעת קשה בקשריה עם העולם הסוני. לכן, אירן בחרה להתייצב לצד השיעים, אך היא משלמת על כך מחיר, במובן של חידוד קווי השבר בינה לבין שחקנים אחרים באזור, העמקת בידודה והרחבת הקואליציה האזורית נגדה.
אירן תמכה תחילה בהתקוממות של הרוב השיעי בבחריין, שהביאה למעורבות צבאית ראשונה בחתימה גבוהה של ערב הסעודית, איחוד האמירויות ומדינות נוספות במפרץ, במדינה שכנה, תחת דגל "המועצה לשיתוף פעולה במפרץ", ה-GCC. אירן ממשיכה כמובן לתמוך בממשלת הרוב השיעי ובמיליציות השיעיות בעירק במאבקם בסונים, וכן היא שקועה עמוק במאבק ההישרדות של משטר אסד בסוריה לצד חיזבאללה ומתנדבים שיעים מעירק, מאפגניסטן וממקומות נוספים. כן תמכה אירן לאורך השנים, אם כי במידה פחותה, גם בחות'ים, בהספקת נשק, הדרכה וסיוע פיננסי. במצב הנוכחי מתנהלת מלחמה באמצעות שליחים (proxies) בין קואליציה סונית בהובלת ערב הסעודית לבין קואליציה שיעית בתמיכה אירנית.
בשתי דרכים
יש שתי דרכים להתבונן במצבה הנוכחי של אירן. האחת - זו המקובלת - ראייתה כיישות מתפשטת, המרחיבה את השפעתה ושליטתה במדינות באזור. לפי תפיסה זו, אירן היא השליטה בפועל בעירק, בסוריה, בלבנון ובתימן. תפיסה זו מיוצגת על-ידי דמותו הדמונית של קאסם סולימאני, מפקד כוח קודס של משמרות המהפכה, המשמש כ"נציב העליון" של אירן במדינות אלו. השנייה - להתבונן באירן כיישות מתגוננת, שמנסה להגן על האינטרסים של העדה השיעית, שהיא מיעוט במזרח התיכון. כתוצאה מכך, אירן עלולה לסבול מהרחבת יתר של התחייבויותיה וחוסר יכולת לעמוד בהן. יודגש כי תימן, בניגוד לסוריה, עירק או לבנון, איננה מייצגת אינטרס אירני מהמעלה הראשונה אם כי יש תועלת בדריסת רגל בתימן, בהיותה חולשת על מצרי באב-אל-מנדב ובהיותה גובלת בערב הסעודית, ובכל זאת אירן בחרה להתערב בתימן לצד השיעים. השאלה העולה משני הדימויים השונים האלה היא, האם סוריה ותימן, למשל, הן טיבט של אירן, או וייטנאם שלה? האמת נמצאת כנראה איפשהו באמצע וימים יגידו מה תהיה התוצאה הסופית של מהלכי אירן במדינות אלה. כמובן, תוצאה זו תהיה תלויה גם במעשיהם ובמחדליהם של השחקנים שמנסים לבלום את אירן.
תימן מלמדת אותנו שיעור מעניין בהקשר זה, על שום הצלחתה היחסית של הקואליציה של מדינות סוניות, בהובלת ערב הסעודית, שהתערבה בלחימה. תחילתה של מעורבות זו בכוחות אוויריים, והמשכה גם בכוחות קרקע מוגבלים בהנהגת איחוד האמירויות (שצבאה רכש ניסיון מבצעי רב באפגניסטן ונחשב, לצד ירדן, למיומן מבין צבאות ערב), בסיוע אמריקני וכוחות מקומיים. כך הצליחה הקואליציה להטות את הכף במלחמה עם החות'ים, להדוף אותם תחילה מעדן ומה שהיה דרום תימן, ולהביאם להתקפלות מהירה לכיוון צנעא, העשויה להביא לחזרה של הבירה התימנית לשליטת הממשלה החוקית. התברר, כי אירן היא חסרת אונים, שכן אינה יכולה לסייע לשחקן השיעי שהיא תומכת בו. כמו במקרה של בחריין, נחשפו מגבלות כוחה של אירן. גם לפני ארבע שנים, כשהגיע "האביב הערבי" לבחריין והתעצמה המחאה (השיעית ברובה) נגד בית ח'ליפה הסוני, כשלו במידה רבה ניסיונותיה של אירן לנכס את הישגיה של המחאה לעצמה ולתמוך חומרית בשיעים המתקוממים.
הסגר הימי
למרות ההסתייגות הרבה בארצות הברית מהמעורבות הצבאית הישירה של ערב הסעודית בתימן וממחירה ההומניטרי הכבד וכן חוסר האמון בתוחלת שלה, הממשל האמריקני התייצב בלית ברירה לצדה והוא מעניק לה סיוע מודיעיני ולוגיסטי. אבל הסיוע העיקרי הוא הסגר הימי שהטילה ארצות הברית על העברת סיוע לוגיסטי לחות'ים. בעיצומו של המשא-ומתן על תוכנית הגרעין של אירן ובשלב קריטי שלו, ספינות אירניות שנשאו הספקה לחות'ים נאלצו לסוב לאחור לאחר שארצות הברית איימה ליירטן. התברר כי בניגוד לתחזיות שונות החות'ים אינם מסוגלים להתמודד מול הכוח האווירי של ערב הסעודית ובעלות בריתה, וכן כוחות קרקע מוגבלים, בעיקר של איחוד האמירויות, ומיליציות מקומיות שמתנגדות להן, כאשר אירן אינה מסוגלת לסייע להם. אמנם, אין זה אומר שהסיפור התימני נגמר; עדיין יש כאוס בתימן, שאירן יכולה לנצל. המרד החות'י יימשך אם לא יימצא לו פתרון פוליטי, וגם אל-קאעידה ואף "המדינה האיסלאמית" מוצאים להם כר נרחב לפעולה במצב הזה. אבל, הייתה זו המחשה בהירה של מגבלות הכוח של אירן.
בהקשר הוויכוח על הסכם הגרעין עם אירן הובעו דאגות רבות מהשימוש שתעשה אירן במשאבים הפיננסים שיעמדו לרשותה בעקבות הסרת הסנקציות. מקובל על רוב המומחים שאירן לא שינתה את גישתה המדינית והאידיאולוגית הבסיסית כתוצאה מההסכם, והיא תמשיך לתמוך בשלוחיה במרחב, לפעול להרחבת השפעתה במזרח התיכון להתנגד להשפעה של ארצות הברית והמערב בכלל באזור, וכן תימשך עוינותה החריפה לישראל. מכאן ההנחה כי תעשה שימוש במשאבים הנוספים שיעמדו לרשותה לקידום מטרות אלה. הנחה זו היא סבירה, אך הניסיון התימני מראה שיש כלים בידי הגורמים המתנגדים לפעולותיה של אירן - הקואליציה הסונית, ארצות הברית ובעלות בריתה, וגם ישראל - להתמודד עם השלכות אפשריות אלה של ההסכם עם אירן. מסיבות אלו חשוב להגיע להידברות מתמשכת ועמוקה בין הגורמים האלה על שיתוף פעולה ותיאום פעולותיהם להכלת אירן ולהסגת השפעתה.
מבחינת ישראל, הבנה זו צריכה להביא לשאיפה לחדש מוקדם ככל האפשר את הדיאלוג האסטרטגי האינטימי עם ארצות הברית, שבמרכזו מאמץ להגיע להסכמות על הצעדים הנחוצים להתמודדות עם אירן ובעלות בריתה ובלימת חתרנותה, ובכללם סיוע אמריקני לחיזוק יכולותיה של ישראל, החשובות להתמודדות זו. כל זאת, במקביל לפעולות עצמאיות של ארצות הברית לבלימת הסיוע של אירן לבעלות בריתה, אשר במקרים רבים, כמו למשל במקרה חיזבאללה, מפר החלטות של מועצת הביטחון. בה בעת, על ההנהגה הישראלית להכיר בכך, שלא ניתן יהיה לצקת תוכן בדיאלוגים אלה בלי תשלום מחיר מצד ישראל, הן בהתייחסות שונה להסכם עם אירן והן בסוגיה הפלשתינית.
