הרציחות ונסיונות הרצח של המחבלים בכבישים אינן עניין פלילי של יחידים, אלא מלחמה נגד ישראל. בערב ראש השנה רצחו מחבלים עוד ישראלי. בירושלים יוצאים קטינים ובוגרים ערבים למשחק האהוב עליהם - ידוי אבנים וסלעים על מכוניות אזרחים. פעם אחר פעם נוהגים מחבלים במכוניות ישר לעבר ישראלים כדי לדרוס אותם במטרה לפצוע ולהרוג. מחבלים אחרים נועצים סכינים בגוף חיילים ושוטרים. התקשרת מוסרת דיווח על כל ידיעה בנפרד ואינה מקשרת בין המאורעות. מערכת הענישה הישראלית התמוטטה כליל ואינה מרתיעה עוד, ומלחמת המחבלים מתפשטת כאש בכבישי ישראל. דם ישראלי נשפך כמים ומשפחות מוכות בשכול ויתמות. המחבלים הפוגעים ברכבת הקלה של ירושלים, מכריזים כי הם מתנגדים לנוכחות ישראלים במה שהם קוראים החלק המוסלמי, ומשחיתים את תחנות הרכבת באותם אזורים. הם מבקשים להפחיד ישראלים שלא יסעו עוד באזורים מסוימים בירושלים, ופוגעים בבתי ישראלים באותם אזורים. תושבי שכונת ארמון הנציב בירושלים אמרו לעיתונאי כי הם חוששים להלך ברחובות, חוששים לנהוג במכוניותיהם באותם כבישים, חוששים לנסוע באוטובוסים. המחבלים מבקשים לגרש את הישראלים ולכבוש מחדש את החלק של ירושלים שהיה תחת כיבוש ירדני. הכובשים הערבים גרשו את הישראלים כאשר כבשו במלחמת הקוממיות חלקים מירושלים ובמקומות אחרים בארץ ישראל. אחרי שכבשנו את ירושלים חזרה מידיהם, נותנת להם ישראל לחיות בשקט ובשלווה. אבל המחבלים גומלים לנו ברציחות. אין אנו נוהגים ככובשים ערבים, ולכן משוכנעים הערבים כי יצליחו להסיג אותנו מן החלק המזרחי של ירושלים. הניסיון של כל מלחמות ישראל מראה כי הן פורצות כאשר נדמה לערבים כי מובטח להם נצחון. המנהיגים הערבים משלהבים את עמיהם והמונים משולהבים תומכים בהם ומאיצים בהם לצאת למלחמה . הם הובסו פעם אחר פעם, אבל עדיין לא השתחררו מן האשליה כי יוכלו לגבור עלינו. רק פעולה תקיפה ומהירה נגד המחבלים תשחרר אותם מן המחשבה הכוזבת כי יוכלו לנו. אויבים או פושעים פליליים שמענו מפי בכירים בממשלה או במערכת הביטחון כי הפועל נגדנו דמו בראשו, אבל אמירה זאת נשארה ריקה מתוכן, שכן הפעולה נגד המחבלים הצטמצמה למישור המשפטי. בדין פלילי מענישה החברה פושעים כדי להרתיע אחרים שלא ילכו בדרכם. אבל הענישה בדין הפלילי אינה חמורה מדי וזאת כדי להשאיר סיכוי לתקן את הפושע ולהשיב אותו למוטב כדי שיחזור ויהיה אדם מועיל בחברה. חייל הנמצא בקרב יודע כי האויב מאיים על חייו ועל חיי כל חבריו. החייל אינו מחכה למשפט ולפסק דין, אלא יורה באויב. אם האויב תוקף ובורח, יבקש החייל להרוג אותו, שלא יחזור שוב להילחם נגדו. כיום נוצר מצב שהנוסעים בכבישים מסוימים של ירושלים, דומים לחייל בחזית הקרב. המחבלים מבקשים לרצוח את הנוסעים רק כי הם ישראלים. יש להתיר לבעלי רשיון נשק להגן על חייהם ולירות במיידי האבנים ובקבוקי התבערה. מחבלים הטילו בקבוק תבערה על המכונית שנסעה בה הילדה אילה שפירא בת האחת עשרה עם הוריה. היא התנהגה בגבורה, שלחה את ידה לתוך האש לשחרר את חגורת הבטיחות וקפצה מן המכונית והתגלגלה על הארץ לכבות את האש, אבל נכוותה קשות. לו היו הוריה יכולים לירות באויבים, אולי היו מניסים אותם וחוסכים מאילה את הצער והיסורים. אך המחבלים לא חששו שהנוסעים יירו עליהם. יש להתיר למשטרה לירות במיידי האבנים אם הם בורחים ואינם עוצרים. מרים נאור וגלעד ארדן לפחות בזמן שהמחבלים שוהים בבית הכלא נמנע מהם להוסיף למעשי הרצח. פורסם, כי השר לביטחון פנים גלעד ארדן התכוון להציג בפני שרת המשפטים איילת שקד, כ-30 פסקי דין מהשנים האחרונות בהם נגזרו על מיידי אבנים עונשים קלים מדי לטעמו. לפי אותם פרסומים, סבור השר ארדן שגזרי דין אלה צריכים להיות שקולים במסגרת ההחלטה אם לקדם שופט מבית משפט שלום לבית המשפט מחוזי. נשיאת בית המשפט העליון, מרים נאור, תקפה בחריפות יוצאת דופן את השר גלעד ארדן באומרה, כי אם הפרסומים אכן משקפים את גישתו, היא רואה אותם בחומרה רבה. "הדברים נוגדים את עקרון העצמאות האישית של השופט, שהוא מרכיב מרכזי בכל משטר דמוקרטי. הם נוגדים את העקרון הקבוע בחוק יסוד השפיטה, לפיו אין מרות על מי שבידו סמכות שפיטה זולת מרותו של הדין. אם גזר דין זה או אחר נראה לרשות המבצעת קל מדי, הדרך הראויה היא לערער עליו". העונש בחוק שקובעת הכנסת משקף כמה חמור הפשע בעיני החברה, ואם עולה תכיפות הפשע, מחמירה המדינה בעונש עליו. תפקיד השופטים להפעיל שקול דעתם בכל מקרה ומקרה איזה ענש להטיל מתוך התחום שקבעה הכנסת בחוקי המדינה. אם יש הפרה מתמדת של כוונת הכנסת והשופטים נוטים להקל, או להחמיר יתר על המידה, נופלת האחריות על נשיאת ביה'מ"ש העליון להדריך את השופטים ולשחרר להם הנחיה איזה ענש יש להטיל על מי שנמצא אשם באותה עברה. השר לא התערב במהלך מקרה מסוים, ולא ביקש להכתיב לשופט כלשהו פסק דין או גזר דין. השר ביקש למלא בנאמנות את תפקידו לשמור על ביטחון הפנים של המדינה. אם שופט פוטר באופן עקבי מחבלים בעונש קל, אין הוא מצליח לקיים את 'מרותו של הדין' - כלומר מרותם של חוקי המדינה, ואת הנדרש בהתאם למצב במדינה באותו זמן, ולכן אינו מתאים לקידום. מערכת המשפט במדינה יהודית נשיאת ביהמ"ש העליון לא הבטיחה לאזרחים הרגילים במדינה כי כאשר דנים בקידום מעמדו של שופט, בודקת הוועדה האם פסקי הדין מנומקים וכתובים בצורה ברורה. ואולי גם שואלת הוועדה האם מתנהל השופט בצורה טובה ויעילה והוגנת עבור שני הצדדים, והאם הוא משתהה ומעכב את כתיבת פסקי הדין או כותב אותם בזמן קצר, ובאותו הזמן גם בודקת הוועדה האם גזרי הדין של אותו שופט נוטים באופן עקבי להיות קלים מדי או קשים מדי. תחת זאת תקפה השופטת את השר. היא מצהירה כי שופטי ישראל יעשו את עבודתם נאמנה, ואנו האזרחים משתוקקים לקבל את דבריה. אבל היא מטילה ספק בדבריה כאשר היא מתנגדת למי שמבקש בדיקה של ה'עבודה הנאמנה" של שופט לפני קידומו. מרים נאור אומרת כי מי שאינו מרוצה מגזר הדין יכול לערער. זאת הערה מתמיהה. לתובע ולסנגור אין עניין אישי בתוצאת המשפט, הם פועלים כ'ידידים' של בית המשפט וכל אחד מציג צד אחד של הנושא והשופט מחליט. את שיטת המשפט שלנו ירשנו מאנגליה מימי המנדט. השופטת ודאי יודעת כי באנגליה אין התביעה הכללית מגישה ערעור על קלות העונש. לכל היותר במקרה של חריגה בולטת, יבקש התובע מבית משפט יותר גבוה דעה עקרונית על קלות הענש, הכרזה ולא שינוי העונש. השופטת הנכבדה אומרת כי הדברים המיוחסים לשר גלעד ארדן מתאימים למדינות שלא היינו רוצים להידמות אליהן, ולא מתאימים למדינתנו כמדינה יהודית ודמוקרטית. גלעד ארדן רוצה להדמות למדינות שאזרחיהן אינם נרצחים ברחובות. הוא מבקש במדינה יהודית דמוקרטית מערכת משפט אשר תעזור למנוע ממחבלים לשפוך דם יהודי. במקום לתקוף אותו, עדיף לברר איזה תרומה צנועה יכולה השפיטה בבתי המשפט לתרום להגנה על האזרחים. נשיאת ביהמ"ש העליון אומרת כי "השופטים יעשו מלאכתם נאמנה ולא יגורו מפני איש". איש אינו מאיים על השופטים ואין מקום לומר עליהם 'לא יגורו מפני איש'. האזרחים ברחובות הם המאוימים, והמילים של איוב 'כי פחד פחדתי ויאתיני ואשר יגורתי יבוא לי' מתאימים לתאר את העולה בלבו של נוסע במכונית שנחרד לראות את האויבים מתנפלים עליו בכביש והוא לא מצליח לחמוק מהם. מה הרגשתם של אותם אזרחים, כמו הורי אדל ביטון, אשר האיצו מכונית לברח מן החיות המשולהבות, אך בא עליהם האסון אשר יגורו מפניו, ואבן רסקה את ראש בתם הפעוטה. קשה להאמין כי בשעה שהשר מבקש להפחית את האיום על אזרחי ישראל, מושמע חשש כי השופטים מאוימים. תושבי שכונת ארמון הנציב בירושלים אמרו לעיתונאי כי הם חוששים להלך ברחובות, חוששים לנהוג במכוניותיהם באותם כבישים, חוששים לנסוע באוטובוסים. אלכסנדר לבוביץ נתקף חרדת מוות כאשר נרגמה מכוניתו בסלעים. האם לא עלה בקרב המערכת המשפטית צל של צלו של חשש כי גזרי הדין הקלים מדי לטעמו של השר, הגבירו את התעוזה של אותם מחבלים ושל משפחותיהם?. נשק להגנה עצמית המדינה לא תוכל להילחם במחבלים בדרך משפטית. הרציחות ונסיונות הרצח של המחבלים המיידים אבנים או דורסים אזרחים במכוניות אינן עניין פלילי, אלא מלחמה נגד ישראל. המחבלים הפוגעים ברכבת הקלה של ירושלים, מכריזים כי הם מתנגדים לנוכחות ישראלים במה שהם קוראים החלק המוסלמי. חייל הנמצא בקרב אינו מחכה למשפט ולפסק דין, אלא יורה באויב. אזרחי ישראל הנוסעים במכוניות באזורים מסוימים של ירושלים שהיו תחת כיבוש ירדני בין שתי מלחמות, מסכנים את חייהם ויש לספק להם נשק להגנה עצמית. יש להתיר למשטרה לירות במיידי האבנים. המלחמה במחבלים צריכה לכלול עונשים כלכליים על משפחותיהם, ועונש למי שמשלם להם שכר וכל מי שעוזר להם. ללא ענישה יותר קשה, אנו מסכנים חיי ישראלים. עונש מוות למחבלים כאשר העלה חבר הכנסת לשעבר, שרון גל הצעה להטיל עונש מוות על מחבלים נטו חברי ועדת השרים לחקיקה לתמוך בהצעה. אך ראש הממשלה הורה להוריד ההצעה מסדר יומה של הוועדה, בעקבות חוות דעת שלילית של היועץ המשפטי לממשלה. היועץ לא העלה נימוקים משפטיים ולא אמר, למשל, כי עונש מוות קיים כבר בחוק, לא אמר כי ההצעה כי לפיה גזר הדין יתקבל גם בהחלטה של שניים מתוך שלושה שופטי הרכב ולא רק בהחלטה של שלושתם, מנוגדת למקובל במשפט הישראלי. במקום זאת עסק היועץ בויכוח מדיני ועקרוני עם חבר הכנסת, האם יש להטיל עונש מוות למרות שהיועץ אינו חבר כנסת ואין לו זכות להשתתף בדיוני הכנסת. היועץ ציין כי גזר דין מוות לא ירתיע מחבלים כי הם מוכנים למות ויוצאים להתאבדות. תוך זמן קצר התברר כי הניתוח הפסיכולוגי של היועץ מנותק מן המציאות. התגלה ופורסם כי המחבל שרצח את דני גונן הי"ד בירושלים התקשר למשטרה בטלפון והסגיר עצמו. לפני הרצח היה המחבל כלוא כמה שנים בבית כלא. השהיה בבית הכלא לא הרתיעה אותו לשוב לרצוח, אבל הוא חשש למות בהיתקלות עם כוחות הביטחון והעדיף לשוב לכלא. עוד הוכחה בולטת כי גזר דין של מאסר אינו מרתיע מחבלים, אבל גזר דין מוות ירתיע לפחות חלק מהם: לפני שבוע נתפס מחבל שדקר חייל בשער שכם והתברר כי הדוקר הוא הרוצח שרצח את פרופ' נתן שטרן. הרוצח היה בכלא למעלה מעשרים שנה ושוחרר בתור מחווה של רצון טוב לאבו-מאזן. השהות בכלא אינה מרתיעה מחבלים, ואולי היא מפוגגת מלבם את החשש מפני כחות הביטחון. השהות - זה המונח המתאים, ולא כליאה. הכליאה כנראה אינה קשה מידי והמחבלים מקבלים שכר כספי גבוה מאש"ף.