כך
אומר אהרן ברק לגבי היועץ המשפטי לממשלה: "צריך להבין: אתה לא מנהל את המדינה. אתה לא מנהל את הממשלה. אתה שומר על החומה ואתה צריך לדאוג שלא יפרצו את החומה. החומה היא הדין. אבל הדין משאיר דווקא לממשלה המון שיקול דעת. תן לה את שיקול הדעת הזה. כך צריך לנהוג היועץ המשפטי לממשלה. היועץ המשפטי צריך לומר לממשלה אלה הם הגבולות. כאן בגבול נגמרת סמכותך כשר. אבל בתוך הגבולות תעשה מה שאתה רוצה."
בואו נחזור לשנת 1982, בג"ץ 279/82 ברגר נגד שר הפנים, בה עולה אולי לראשונה מבחן נוסף שאינו מבחן הדין, אלא כשמו "
מבחן הסבירות", ושם קובע השופט ברק "כי אי הפעלת סמכות רשות צריכה להיעשות מנימוקים סבירים". כלומר הממשלה מוסמכת בדין לפעול כך או כך, הממשלה בוחרת לפעול על פי סמכותה ואז בא בית המשפט ועלול לומר "פסול". בפועל הוא אומר אז לממשלה: לא רק בדין את נשפטת אלא גם בשיקול הדעת, את מחויבת להחליט החלטות סבירות אפילו אם את בתוך גבולות הדין, והשופט שלך בענייני סבירות איננו הציבור, בבחירות, אלא בית המשפט.
ואיך זה עולה בקנה אחד עם האמירה העדכנית של ברק על "חומות הדין", אינני מבין.
וכאשר הדין איננו הגבול, ומבחן הסבירות הוא עניין לפירושים רחבים, הופך היועץ המשפטי לשופט עליון זוטא, זה שעומד בשער ומחליט על איזה החלטות ממשלה הוא יגן בבג"ץ ועל איזה לא, וכך הוא הופך בפועל לנשיא נשיאיו של בית המשפט העליון, מנהל המדינה, ודאי לא זה אשר מצייר את חומות הדין בלבד ומאפשר לממשלה לפעול במסגרת חומות אלה.
