במה עוסק הסרט קאפו בירושלים?

הסרט קאפו בירושלים עוסק בקורותיו של ברונו קמינסקי, רופא יליד ורשה, שהיה חבר במחתרת בגטו, ואחרי תום המרד נלכד פצוע בידי הגרמנים ונשלח לאושוויץ. באושוויץ מציעים אותו אסירי הבלוק שלו לתפקיד ראש הבלוק, וה-ס.ס. אכן ממנה אותו לתפקיד. הוא שורד בתפקידו כשנתיים. אחרי תום המלחמה הוא עולה לירושלים ועובד כרופא בקופת-חולים. עד מהרה נפוצות בעיר שמועות על כך שבתפקידו כראש בלוק, שיתף ברונו פעולה עם ה-ס.ס. ונהג באסירים היהודים באכזריות רבה. ברונו מנסה להגן על עצמו ועל החלטותיו באושוויץ, אך ללא הועיל. הוא פורש מקופת-חולים, אך הניצולים ממשיכים להפיץ האשמות נגדו. אחד מצית את דירתו, ושני מנסה להתנקש בחייו. במאי 1948, עם פרוץ מלחמת העצמאות, מחליט ברונו לטהר את שמו. במהלך של ייאוש הוא מתגייס לצבא ונופל בקרב על רמת רחל. ראה קדימון הסרט:

כיצד התהווה הרעיון לכתיבתו?

הרעיון לכתוב את התסריט לא נולד במקרה. ב-20 השנים האחרונות ניסינו, שותפי הבמאי אורי ברבש ואני, לחקור מספר פרשיות מתקופת השואה, ואת משמעותן מזווית ראייה "דרמטית", ולא היסטורית - דהיינו, לחקור את הדמויות שפעלו בפרשות הללו כדמויות בעלילה קולנועית דרמטית, ולא כדמויות הנבחנות בפרספקטיבה היסטורית. התחלנו בשנת 1994 בסדרת הדרמה בת שלושת הפרקים "משפט קסטנר", ואכן בחינתו של ד"ר ישראל קסטנר כדמות דרמטית אפשרה פרשנות חדשה ומקורית של האיש ומעשיו בהונגריה בשנים 1944-45. גם הסרט "אביב 1941" שיצא לאקרנים ב-2007, נולד מכמיהה דומה להבין את גורלה של משפחה יהודית אחת הנמלטת ב-21 ביוני, עם תחילת מבצע ברברוסה, מעיר מגוריה בפולין ומסתתרת בכפר סמוך, עד שהיא נלכדת בידי "משטרת הסדר" של הגסטאפו. סיפורו של ברונו קמינסקי נולד בהשראת סיפור חייו של אצ'ה גרינבוים, בנו של יצחק גרינבוים, שר הפנים הראשון של מדינת ישראל, שהיה סגן ראש בלוק באושוויץ בשלהי המלחמה. הכרתי את הסיפור ממחקרם של פרופ' דן בר און ז"ל וד"ר גליה חלד מאוניברסיטת בן-גוריון, ואחר-כך מספרו המקיף של פרופ' טוביה פרילינג "מי אתה ליאון ברז'ה?". חשבנו, אורי ברבש ואני, שסיפור זה מאפשר התבוננות ברזולוציה גבוהה מאוד בחיים בבלוק באושוויץ, במאבק ההישרדות של האסירים, בקודים המוסריים שיכולים או צריכים להתקיים בבלוק, ובמצב הקיומי הבלתי אפשרי שבו למרות שאין לאסיר כמעט שום חופש בחירה, הוא עדיין יכול לקבל החלטות משמעותיות הן בעולמו הפנימי והן ביחסיו עם הזולת שבבלוק. ספרו של פריליניג היה מקור עשיר לעדויות על מאבק הקיום בבלוק, והתמונה המצטיירת מתוכו מורכבת מאוד. היא מבהירה עד כמה ההתבוננות באסירי אושוויץ במבט מרוחק מלמעלה איננה מאפשרת להבין את המאבק להישרדות ואת מקורותיו בטבע האדם, ומדגישה עד כמה ההתבוננות השיפוטית באסירים ובבעלי התפקידים בבלוק, חייבת להתקיים ברגישות ובזהירות.

עד כמה הסיפור והדמויות משקפות את האירועים ההיסטוריים?

לכאורה, הסיפור והדמויות בדויות לחלוטין. הביוגרפיה של ברונו קמינסקי שונה מאוד מהביוגרפיה של אצ'ה גרינבוים שלא היה רופא, לא השתתף במרד גטו ורשה, לא היה ראש בלוק באושוויץ, אלא סגן ראש בלוק. גם הפרופיל הפוליטי של קמינסקי שונה מאוד מזה של גרינבוים שהיה קומוניסט אנטי ציוני, לחם במלחמת האזרחים בספרד, היה חבר ברזיסטאנס בצרפת ועוד. כל הדמויות האחרות בסרט בדויות לגמרי, אבל כולן בנויות כדמויות דרמטיות סביב אירועי אמת, חוויות אמת, סוגיות אמת, והתחבטויות מוסריות אמיתיות. במילים אחרות, למרות שהסיפור ברובו בדוי, הוא משקף תהליכי עומק פנימיים עמוקים ואמיתיים, שכנראה אי-אפשר לשקף אותם באמצעות סיפור דוקומנטרי. נדמה לי שזוהי ההנמקה החשובה ביותר לחופש שנטלנו לעצמנו לספר סיפור דמיוני: באמצעותו אפשר להגיע לעומק שהסיפור האמיתי איננו מסוגל לחשוף.

מהן הסוגיות המורכבות והקשות שהסרט מתמודד איתן?

אכן, תהליך הכתיבה היה כרוך בחקירת סוגיות מורכבות וקשות במיוחד שאינן מתקיימות בחיים שמחוץ לפלנטה המיוחדת של אושוויץ, וזאת למרות העובדה שתופעות של רצח עם והשמדה המונית התקיימו גם במקומות אחרים. הסוגיות בהן התמקדנו היו אך ורק אלה שעימן התמודדו האסירים בחיי היום-יום שלהם בבלוק. את הסוגיות הללו חקרנו מפרספקטיבות רבות ככל האפשר - של ראש הבלוק ושל האסירים. ברונו קמינסקי התמודד עם כמה שאלות עקרוניות: האם היה עליו לקבל את תפקיד ראש הבלוק? האם בקבלו את התפקיד הצליח, כפי שטען, להעמיד פנים שהוא משתף פעולה עם ה-ס.ס., אך מאחורי גבם של הגרמנים ועושי דברם פעל למען האסירים? האם הצליח לקבוע קוד מוסרי המבוסס על סולידריות בין האסירים שתכליתו הייתה להאריך את חיי האסירים בבלוק? למשל, הוא העניש גנבים, העניש אסירים אלימים, דאג לחלוקה הוגנת של האוכל גם לחלשים, דאג לחלוקה הגיונית של נעליים, בגדים ושמיכות, היכה אסירים שאיחרו למסדר הבוקר וכפו על האחרים להמתין להם בקור המקפיא. היכה אסירים שעשו את צרכיהם בכלי האוכל שלהם בבלוק, משום שחששו לצאת בלילה לבתי השימוש. חקרנו את תגובות האסירים שטענו שהמשמעת הנוקשה שהטיל ברונו על האסירים בבלוק ריפתה את ידיהם וייאשה אותם. במקרים מסוימים אף נענה ברונו לתחנוני המוזלמנים שלא יכלו לזחול אל הגדר החשמלית וחנק אותם במו ידיו. האם הייתה זאת החלטה מוסרית? אסירים רבים ראו בכך רצח, אם כי איש מבין המלשינים שהיו בבלוק לא הלשין על כך לגרמנים. רק בסוף תהליך הכתיבה הבנתי שהסוגיה הקשה ביותר עימה ברונו התמודד הייתה הספק שהלך והעמיק בתוכו בעוצמת רוחו של האדם וביכולתה לגלות גדלות נפש גם כשהאדם עצמו נמצא בגיא צלמוות. בסופו של דבר מבין ברונו שרוח האדם הכזיבה.

מהם, אם קיימים, היסודות האוניברסליים חוצי התרבויות בסרט?

הסרט עוסק בנושא יהודי ספציפי - התבוננות במאבק להישרדות של האסירים והפונקציונרים היהודים באושוויץ בתקופת השואה. אבל דווקא בגלל הספציפיות שבנושא, הוא מכיל יסודות אוניברסליים, שהעיקרי בהם הוא אותה דילמה מרכזית עימה התמודד ברונו: עד כמה יכולה רוח האדם לגלות גדלות נפש בגיא צלמוות? שאלה זאת היא על זמנית והיא חוצה את כל התרבויות בציוויליזציה האנושית. אבל זאת איננה השאלה היחידה - גם שאלת הסולידריות כאמצעי להישרדות קולקטיבית היא שאלה אוניברסלית, שבאה אומנם לידי ביטוי בחריפות קיצונית באושוויץ, אך אין ספק שהיא אחת השאלות איתן מתמודדת כל חברה באשר היא גם בימינו, ודווקא בחברות החופשיות ביותר לכאורה, שבהן הסולידריות החברתית בין הפרטים הולכת ומתמעטת.

מהי הייחודיות האמנותית של הסרט?

לסרט מבנה דרמטי מיוחד במינו, המבוסס כמעט אך ורק על מונולוגים של ברונו ושל הניצולים המעידים נגדו ובעדו. מבנה זה נבחר בעיקר כדי להעביר את חוויית הזיכרון הטהורה של מאבק ההישרדות באושוויץ, מבלי להיות כפוף לחוקים הנוקשים של המיזנסצנה הקולנועית המקובלת העלולים לפגום בה. המבנה אפשר לבמאי ליצור התבוננות מעמיקה ואינטימית יותר בזיכרון ובעדות, ולהדגיש את הפערים והסתירות בין הנראטיבים השונים של הניצולים. גם עריכת הסרט שברה את המבנה הלינרי של סדר האירועים והצליחה ליצור קולאז' של מונודרמות בעלות מבנה שלם המשולבות זו בזו, סותרות זו את זו ומאתגרות זו את זו, ויוצרות במשותף מסע אל ההכרה ואל תת-ההכרה של הדמויות.

עד כמה הסרט רלוונטי לתלמידים במערכת החינוך הישראלית?

נדמה לי שהסרט הזה רלוונטי מאוד למורים ומחנכים בישראל. ראשית, הוא מציע הזדמנות להתבונן בחיים בבלוק באושוויץ מקרוב, ולהבין מהי המשמעות הקונקרטית של ההשמדה מחד-גיסא וההישרדות מאידך כפי שהן נצרבו בגופם של בני אדם בשר ודם. מעט מאוד סרטים נעשו על אושוויץ עצמה, וספרי ההיסטוריה מתקשים לתאר את התהליכים הללו באופן כה קונקרטי, אישי וכואב. שנית, הסרט עוסק בדילמות הייחודיות של חשבון הנפש של הניצולים לאחר המלחמה, מה הם יכולים לזכור? מה הם רוצים לזכור? מה הם רוצים לספר ומה הם רוצים להסתיר? ושלישית, ואולי החשוב מכולם, הסרט עוסק בשאלות מוסר כבדות משקל שנחשפות אומנם באופן קיצוני בתוך בלוק באושוויץ, אך הן מתקיימות בכל חברה ובכל משבר המתגלע בה באופן מתון יותר. אני רוצה לקוות שכל תלמיד שייראה את הסרט יצא ממנו מודע יותר לשאלות המוסריות המהדהדות בחלל האוויר סביבו.