"צאו ממצפה רמון לכביש 40 לכוון אילת. המשיכו עד שתגיעו לאבן דרך 83 המשיכו עוד קצת, לאט, ותראו מימין דרך עפר, עשו הבהוב אורות, תיראו הבהוב וסעו בכוון הזה" - אלה ההנחיות שקיבלנו, והשעה הייתה 9:45 בערב, כשהגענו ליעד למפגש ולחוויה אסטרונומית מיוחדת במינה.
לאחר כיבוי אורות הרכב, ירד עלינו חושך שניתן היה למישוש, ונותר רק פנס קטן מהבהב מרחוק. היות שידעתי שאנו אמורים לצפות בכוכבים, שיערתי לעצמי, שאם לא מדובר במצפה מפואר עם כיפות ותאורה אחרת שנאה למוסד לאיתור גלקטי, בכל זאת איזה מבנה מואר. כלום. חושך. רק אותו הבהוב. ככל שהתקרבנו שמנו לב לעוד אור קטן וזה היה בפנס מקובע על חישוק על מצחו של אדם, כמו אצל כורים. זה מצפה כוכבים זה? שאלתי בלבי.
התברר לנו שזהו אכן המצפה. מצפה יונתן. מערכת של אדם אחד שאמורה לשייט איתנו במרומים. את יונתן עצמו לא ראינו, ואני משער שהסיבה היא כדי שיהיה חושך גמור, חושך צלול כזה שרק הנגב והערבה שלנו רגילים לו. ככל שחשוך יותר למטה ככה מואר יותר למעלה. ואכן תוך זמן קצר מאוד לאחר שישבנו על המחצלת והתרגלנו לאפלה, יכולנו לראות מלמעלה את האור של היקום, ובמרכזו "שביל החלב" כפי שלא רואים אותו בשום מקום בארץ בעין בלתי מזוינת.
תוך כמה דקות, מראשית הסקירה של יונתן, על המאזינים לעבור מקצב של 50 ק"מ לשעה, שבו עשינו בסיבובים של כביש 40, עד למיליארדי ק"מ לדקה כאשר פנס הלייזר של יונתן הצביע על כוכב קרוב יחסית של 600 שנות אור. מי שאין לו מושג ירוק בחוקי הפיזיקה, שלא לדבר על אסטרו-פיזיקה, כמוני, עומד בפני שתי אפשרויות. או להפסיק להאזין, והרי באנו ללמוד משהו, או לשוטט ביחד עם יונתן, בחלל. בחלל הזה, שהוא "הגלקסיה שלנו" מספר הכוכבים הוא 300 מיליארד. עשו חשבון כמה כל אחד משבעת מיליארדי בני אדם על כדור-הארץ שלנו יכול לאמץ כמות של כוכבים. זאת רק ב"גלקסיה שלנו" ויש עוד.
כדי שהצופים יוכלו להבחין בין גרמי השמיים, ואולי תוך כדי שעשועי מתן שמות על-ידי האסטרונומים, יש לקבוצות שונות שמות. הבולט בהם, כפי שידוע לכול ילד שמביט לשמיים בלווית מבוגר - הוא שביל החלב, ומן המצפה שבו אנו היינו -יכולנו לראות את הלובן של אבקת החלב, שהיא צירוף דחוס של כוכבים, גז ואבק. מלבד זאת יש לנו שמות של אמצעי הובלה כמו "העגלה הגדולה", "העגלה הקטנה" ושלא לדבר על שמות בעלי חיים כמו: האריה, הזאב, נחש, עקרב, עורב ועוד.
אני, שכאמור, בור מוסמך בנושא, קצת הייתי מאוכזב מ"כוכב הצפון". הוא לא נראה לי כל כך צלול ובהיר יותר מכוכבים אחרים. להפך, היו כאלה שאורם היה חזק יותר. אבל חשיבותו הייתה בכך שבעידן שלפני המצפן, ובימינו בעזרת המעקב הלוויני, כוכב הצפון היה נקודת עזר ליורדי הים בלילות.
אולי אוסיף, אגבית, מחשבה אישית שקפצתי עליה. כנראה שהאיש שידוע בשמו "יצחק הקטן" (ולא לבלבל עם הספר שלי "איציק הקטן") ויש שמשערים שהוא ר' יצחק בן יהודה אבן גיאת (1030 - 1089) הוא זה שחיבר את הפיוט של מוצאי שבת "המבדיל בין קודש לחול". באותו פיוט הוא מברך: "זרעינו וכספינו ירבה כחול וככוכבים בלילה". כנראה שהוא ידע משהו באסטרונומיה.
אסתפק בזה מכיוון שכל אחד יכול היום לשוטט באינטרנט ולקבל כמות כזאת של מידע, כולל מיטב צילומים טלסקופיים אדירים, גראפיקה והנפשות, שילמדו משהו על היקום הבלתי נתפס שלנו, אשר לדעת מדענים הוא מוסיף להתרחב. אבל גם לאחר הגילוי האחרון של סימני מים במאדים, אין לנו שום מושג על קיום כוכב אחר שבו קיימים החיים כמו בכוכב שלנו. בשלב זה מלבד שפע הנתונים שמספקים לנו סוכנות החלל האמריקנית הוותיקה וסוכנות החלל האירופית, מענג את עינינו לראות ממרחקים את היות היקום צבעוני וצורני עד כדי טירוף. מי שמתבונן במראה הזה מלמטה למעלה יש בו, כדברי המשורר הלאומי חיים נחמן ביאליק ב"מגילת-האש" - נורא הוד - ומלמעלה למטה, מצלמות החלליות מראות לנו תמונות שהמכחול של רב אמנים יוכל מן הסתם להעתיק, אבל לעולם זה לא יהיה המקור.
המעניין בביקור שלנו הייתה חווית היותנו במקום שבו ניתן לראות את המערכות האלה, בלווית סקירה של מומחה לנושא ובעזרת טלסקופ נייד. לדעתי, האיש שבו מדובר, ובאנשים אני מבין יותר מאשר בכוכבים,הוא אדם מיוחד.
יונתן
יונתן אֶליהיס נולד באוקראינה ובא לכאן כילד בסוף נובמבר 1978. בשלושים וחמש השנים האחרונות הוא גר בבאר שבע. יש לו הורים ואח והוא גרוש, והיותו בודד מאפשר לו להקדיש הרבה מזמנו לתחום האסטרונומיה.
כמובן ששאלָתי הראשונה היתה: איך זה התחיל.
" זה התחיל כאשר התחלתי לראות בחופש הגדול כוכבים נופלים. גרנו בקצה העיר בבאר שבע. כשנגמר הכביש, התחיל המדבר. הייתי רק בן 6 כאשר ראיתי את הכוכבים הנופלים וזה התחיל לסקרן אותי. שאלתי את אבי מה זה כוכבים נופלים והוא התחיל לספר. כשהלכתי לבקר אצל סבא וסבתא שלי, לקחתי מהם משקפת קטנה המיועדת לאופרה ודרכה התחלתי לצפות על השמיים וראיתי יותר כוכבים מאשר כך סתם בעין. זה עוד יותר הדליק את סקרנותי".
"ואיך זה בא לידי ביטוי?"
"אז לא היה אינטרנט אלא היו ספרים. כשידעתי מספיק לקרוא, התחלתי לקרוא כל דבר שקשור באסטרונומיה, בעיקר באנציקלופדיות שהיו אז, כמו "אביב", "בריטניקה לנוער" ועוד. אלה היו ספרים שמצאתי בעברית בספריות בבית ספר ובספריות העירונית. תוך כדי קריאת הספרות גם מצאתי איזה מין ספר/אנציקלופדיה באסטרונומיה. היו שם מונחים וצורות גראפיות של קבוצות כוכבים. ואז כל ערב יצאתי החוצה ליד הבית והתחלתי ללמוד על קבוצות הכוכבים. איפה זה כוכב הצפון, ועוד מונחים אסטרונומיים".
"ובן כמה היית?"
"הייתי רק נער צעיר כאשר התחלתי להבין אנגלית ולדבר, התחלתי לאט-לאט לעבור לספרות אנגלית בשפה הכי פשוטה שיש והתחלתי לקרוא באנגלית מאמרים על אסטרונומיה. במשך הזמן ובמקביל בבית ספר התחילו ללמד אותנו פיזיקה, ובגלל שיש קשר בין אסטרונומיה לפיזיקה התחלתי לאהוב את המקצוע הזה והתחלתי להבין את הקשר בין האסטרונומיה לפיזיקה. התחלתי לקרוא ספרים שקשורים באסטרופיזיקה. אנו מדברים על אז. היום כמובן יש נגישות יותר מהירה לספרות מקצועית ולתכנים אסטרונומיים באינטרנט".
"ואיך אתה משווה"?
"אני חייב להגיד שללמוד בעצמי דרך ספרות כתובה זה היה כיף ומרתק נוסף על הכיף לצאת החוצה וללמוד על קבוצות הכוכבים הקיציים והחורפיים. זה היה אתגר לא קטן כיוון שיש כל כך הרבה כוכבים בשמיים ואתה צריך לשייך כוכבים לקבוצה מסוימת".
על השאלה מתי הוא הפך זאת למקצוע, מבהיר יונתן כי בעבר הרחוק הוא לא חשב לעסוק באסטרונומיה כמקצוע, אלא כתחביב. מסיבה זאת הוא התחיל ללמוד במכללה בבאר שבע הנדסאות ובמכללת ספיר הנדסה.
"כמו כל סטודנט שבשלבי סיום התואר הולך לחפש מקום לעבוד, גם אני חיפשתי מקום עבודה. שלחתי קורות חיים לכל מפעל בדרום ולא קרה כלום כי לא רצו לקחת אדם בלי ניסיון אני הרי צריך הייתי להתפרנס ממשהו ואז חשבתי מה אני אוהב לעשות ואז עלו לי כמה רעיונות: מדריך טיולים, אינטראקציה עם אנשים ואסטרונומיה".
"ובחרת באסטרונומיה".
"בחרתי בשלושתם. חשבתי איך ניתן למזג אותם וכך יצא מצפה כוכבים נייד. העסק נקרא "אסטרופאן - מצפה כוכבים נייד" והוא כבר פועל 10 שנים, מצפה כוכבים נייד מתאים לזוגות, למשפחות, לוועדי עובדים, לקבוצות תיירים מחו"ל ומהארץ. את הפעילויות אני עושה בדרך כלל בדרום אבל לפעמים יש הזמנות לצפון הארץ ומרכזה ואפילו לרמת הגולן".
כאן אני מפסיק לרגע את הדיאלוג עם יונתן כדי לציין שאחד הדברים שהפליאו אותנו זה היות יונתן איטר יד ימין. הנכות שלו היא מלידה אבל לא מונעת ממנו כהגדרתו ליהנות מן החיים ולהפיק מהם מה שניתן. כל מי שמכיר אותו והכיר אותי דרך הפעילויות שהוא מעביר כחלק ממצפה כוכבים נייד יודע שהוא איטר. הוא הזכיר מאוד אגבית עובדה זאת כאחד הקשים במציאת עבודה, אבל מיד הוסיף שזה סיפור אחר, ואני לא לחצתי, שכן בהקשר זה עניין לא רלוונטי, מה גם שבדיעבד האיש מצא את העיסוק החביב עליו.והשאלה שלי שייכת להקשר אחר והוא בעיית נכים להשתלב בעבודה יצירתית. על הדרך להרכבת ולפרוק הטלסקופ, מציין יונתו:" לשמחתי גיליתי שיש אנשים טובים והם שעוזרים לי להרכיב ולפרק את הטלסקופ". זאת עשינו גם אנו בחדווה, בלי לשאול או להתבקש.
מסתבר שככה זה עם כולם. אם תרצו, זה הפן היפה בבני האדם. הבנה, אמפתיה, הערכה. ואין מקום מתאים יותר מאשר החשיכה למטה,שבה בני אדם רואים זה את זה טוב יותר, והאור שבחלל האדיר למעלה, שמלמד אותנו שאנו בסך-הכל קומץ קטנטן על כוכב קטן, ובכך מעצים את הקשור ביננו.
יש ליונתן אתר אשר בו ניתן למצוא בקצרה מה שהוא מציע כדי ליהנות מיופיו של הלילה. כפי שסיפר לי הוא נייד יחד עם המכשיר שלו, לכל מקום, בעיקר בדרום שבו האוויר צלול יותר בלילה, ולכל הרכב אנושי. אבל אם יש צורך הוא ימצא מקום הולם להציב את הטלסקופ ואת עצמו גם בצפון הארץ.
"ניתן לשלב את תצפית הכוכבים סביב מדורה, בארוחה מדברית או סתם תה וקפה", הוא אומר.
לי הביקור השאיר איזה הרהור לגבי האדם בכוכב הלכת שלנו. כמה שהוא חלקיק אפסי ביקום מצד אחד. אבל מאידך עדיין לא התגלה היכן בכל הגלקסיות מצוי אדם כמונו שיכול להשקיף עלינו, כפי שאנו השקפנו על היקום בעזרתו של יונתן.