מורי ורבי, יצחק נבון עליו השלום, היה אוהב אדם אמיתי. יצחק נבון נשיאה החמישי של מדינת ישראל היה אדם מיוחד במינו. הוא מעולם לא התעלם מהתמונה הגדולה אך תמיד הביט במבט חודר לנפשו וצרכיו של האדם הבודד. ביסוד תפישתו עמדה הגישה שכל אדם הוא עולם ומלואו ועל כן העניק בכל תפקידיו, לכל אדם בלי הבדל דת גזע או מין את תשומת לב מירבית ורגישות אנושית גדולה כאילו אין בעולם מלבדו.
אני זוכר כי בעת שכיהנתי כראש המועצה בשדרות הפך יצחק לאחד מבני הברית החשובים של ערי הפיתוח בכלל ושל שדרות בפרט. כשר החינוך, ידע יצחק נבון כי החינוך הכלי החשוב ביותר לשינויים חברתיים ולכן הזרים משאבים אדירים לישובים שלנו. כשנבחרתי להוביל את שדרות מצאתי כי כל בתי הספר בהם למדנו, חברי ואני, בשנות החמישים נותרו כפי שהם. כדי להתמודד עם מחדל חינוכי זה החלטתי לעשות מעשה חריג ביותר ושלחתי בולדוזר שפשוט הרס את כל הצריפים הרעועים, הקרים בחורף, ולוהטים בקיץ ואשר לא היו ראויים לשמש בכיתות לימוד וזאת על-מנת ליצור עובדה שאין כיתות לימוד וחייבים להקים בתי ספר חדשים. ידעתי שאקבל גיבוי משר החינוך ואכן בדרך לא דרך, ובעזרתו של עוזרו הנאמן דאז
עדי אלדר, הועברו אלינו תקציבים ושני בתי ספר חדשים עמדו על תילם בתוך פרק זמן קצר. יצחק נבון הגיע ליום בישוב בשדרות, ולאחר יום מרגש מאוד עמד מול הקהל הגדול שהגיע לחנוכת בתי הספר החדשים ואז אמר משפט במרוקאית: ״כל נהר איזיק אלחבר״, שפירושו ״כל יום לומדים משהו חדש״ והמשיך ואמר: ״ראיתי צבא בלתי לגאלי, עלייה בלתי לגאלית אך בתי ספר בלתי לגאליים אני רואה לראשונה בחיי״.
יצחק נבון החליט, במהלך כהונתו, למנות אותי כחבר המועצה להשכלה גבוהה תוך שהוא מבקש ממני לשמש כקולן של הפריפריות החברתיות וכך עשיתי.
הלך מאיתנו אדם גדול . איש של אנשים. מחנך ומורה דרך. יצחק ידע לשמר את המורשת התרבותית הענפה והמרשימה של יהדות ספרד ועם זאת התברך בציפייה לעתיד ובהענקת חזון לעם ישראל. יהי זכרו ברוך!
