המערב לא יכריע את הטרור

טרור היא תופעה חברתית שמלווה את האנושות מקדמת-דנא ויש לה מניעים רבים: טרור על-פי צו האל, טרור כאמצעי לשחרור לאומי או למאבק ברודנות, וסתם טרור בשל מצוקה אישית. לטרור יש מחיר כבד: הוא משבש את החיים ופוגע כלכלית ומורלית בחברה. הוא מבוצע על-ידי ארגונים, מדינות, ישויות סמי-מדינתיות, כנופיות ובודדים, וכדי לבצע טרור יש צורך באנשים חדורי מוטיבציה, באמל"ח, במשאבים כספיים ובמטרות. כיום יש ארגוני טרור אחדים השולטים על טריטוריה ואוכלוסייה (דאעש, חמאס, חיזבאללה) וניזונים מסיוע כספי חיצוני או ממקורות הכנסה עצמאיים. כיסי טרור מצויים במקומות רבים בעולם אך הם מתפתחים במידה רבה בחברות לא מפותחות, בעיקר מוסלמיות, במקרים רבים תוך ניצול ריכוזי מהגרים מתוסכלים.

אין מנהיגות

כפי שהדברים נראים כיום, המערב עשוי להנחית בעתיד מכות על ארגוני טרור אך הוא לא יכריעם. בעולם אין הסכמה אפילו על הגדרת המונח טרור והמדינות מבחינות, בהתאם לאינטרסים שלהן, בין אלימות "לגיטימית" לבין טרור שיש לגנותו וללחום בו. מדינות העולם המתמודדות עם הטרור נעדרות מנהיגות ראויה, אינן מתואמות די הצורך, ואינן ערוכות כראוי מודיעינית, מבצעית, פסיכולוגית וערכית. מדינות נאורות המקדשות את זכויות האדם, מתקשות להתאים את מערכות האכיפה שלהן למלחמה בטרור והן נעדרות מענה יעיל מול ארגוני טרור נטולי מגבלות מוסריות. הטוב ביותר היה אילו מדינות העולם היו מתלכדות ומגבשות תוכנית מאוחדת ללחימה בארגוני הטרור ולהטלת סנקציות על מי שתומך בהם. בשלב הראשון יש להפעיל כוח צבאי גדול כדי לשלול מארגוני טרור שליטה על טריטוריות והנאה ממקורות הכנסה עצמאיים; יש לנטרל את ההשפעה של הדת על צמיחת טרור על-ידי טיפול במסיתים במסגדים ופיקוח על תכני מערכת החינוך; יש לאמץ חוקי חרום ואמצעים תקיפים כמו הוצאה מחוץ לחוק, החרמת כספים ונשק, שלילת אזרחות והטבות כלכליות, הגבלות חופש תנועה, הורדת גיל האחריות הפלילית והחמרה בסנקציות כלפי משפחות של טרוריסטים; כמובן, יש לפתח יכולות מודיעיניות, מבצעיות ואבטחתיות ולהדק את שיתוף הפעולה בין המדינות בתחומים אלה. והדבר האחרון - לא פחות חשוב – יש להתאים את מערכת השיקולים, הערכים והכלים הקיימת למלחמה בטרור שמערער את סדרי העולם החופשי. האם העולם החופשי ישכיל להתאחד ולממש הצעות אלה? כנראה שלא.