הקבינט המדיני-ביטחוני החליט להכריז על הפלג הצפוני של התנועה האיסלאמית כהתאחדות בלתי מותרת. יש התומכים בהתלהבות במהלך ויש מי שמתנגדים לו ורואים בו צעד לא-חכם ואפילו מזיק. התנועה האיסלאמית בישראל זהה בתפיסותיה העיקריות לתנועת האם - "האחים המוסלמים" הפועלים במדינות רבות. עם זאת, בשל מיקומה במדינת ישראל, נכנס גם המרכיב של המאבק הפלשתיני נגד ישראל. הפלג הצפוני, שהוא הדומיננטי בתנועה האיסלאמית, אינו מסתפק בפעילות דתית, חינוכית וחברתית. הוא אימץ לעצמו מדיניות לאומנית קיצונית השוללת את עצם קיום המדינה ואת הזיקה של העם היהודי לארץ-ישראל, לירושלים ולהר-הבית. הוא אינו מוכן להשתלב במערכות המדינה ואינו נרתע משילוב של הסתה ואלימות במאבק למען הגשמת יעדיו. החלום של שיח' ראאד הוא להקים מדינת הלכה מוסלמית במקום מדינת ישראל. ועדת אור הצביעה בזמנה על מנהיג הפלג הצפוני, שיח' ראאד, כמי שהסית והתסיס את המגזר הערבי ותרם בכך להידרדרות הקשה באוקטובר 2000. כתוצאה מההסתה הנמשכת, הנעשית פעמים רבות תחת הסיסמה "מסגד אל-אקצה בסכנה", גוברת הנכונות בקרב הציבור הפלשתיני והערבי-ישראלי לצאת ולבצע פיגועים. מדינת ישראל הפעילה בעבר כלים משפטיים כאשר פעילי התנועה עברו על החוק (הלבנת הון, מגע עם סוכן זר, חברות בארגון טרור, סיוע לחמאס וכו'). הפעילים הוזהרו, נעצרו וננקטו נגדם סנקציות אך הם חזרו לסורם. המשך קיומה של התנועה, ובמיוחד של הפלג הצפוני שלה בראשות שיח' ראאד צאלח, טומן בחובו סיכונים חמורים לביטחון המדינה. ראשי הפלג הצפוני, בתמיכה פעילה או סבילה של ההנהגה הערבית, אינם מהססים לדרדר את מערכת היחסים בין מדינת ישראל והיהודים לבין המיעוט הערבי. הם קוראים להתקוממות ולהפרות סדר ומבחינתם ככל שיגבר אי-השקט ותתערער היציבות, כך ייטב. למרבה הצער מול הרוח הקיצונית של התנועה האיסלאמית אין כוח ממתן ומאזן בתוך המגזר הערבי. גם הפגיעה הכלכלית הקשה במגזר הערבי אינה מצליחה ליצור מסה קריטית של מתנגדים לדרכו ההרפתקנית של שיח' ראאד. שלטון הפחד של הקיצונים שולט במגזר הערבי. באשר למתנגדי המהלך (בהקשר זה נמסר כאילו גם השב"כ הסתייג מהמהלך), יש מי שטוען שהוצאה מחוץ לחוק תכביד על הלחימה בתנועה האיסלאמית, שעלולה לרדת למחתרת. כל מה שהיה עד היום גלוי וחשוף יוסתר וגורמי הביטחון ייאלצו לעבור למודוס אחר של איסוף מודיעין וסיכול פעילות עוינת. כך למשל, גורמי האכיפה יידרשו להוכיח זיקה ברורה בין פעילות של אדם מסוים, או של גוף בשם חדש שזה עתה הוקם, קשורים, או זהים, לפלג התנועה שהוצא אל מחוץ לחוק. המתנגדים למהלך יאמרו גם שעלול להיווצר מצב שבו תומכי התנועה ימשיכו בפעילות ואם רבים ינהגו כך – מה תעשה מדינת ישראל? תעצור ותכלא את כולם? עצם ההוצאה אל מחוץ לחוק של פלג אחד בלבד גם עלולה לדחוף את הפלג הדרומי, "החוקי", להאיץ ולהרחיב את פעילותו ולמלא את המשימות של הפלג האסור. ההוצאה אל מחוץ לחוק גם מביאה את המדינה לסיפה של מלחמת דת, קרי התנגשות חזיתית עם האיסלאם. זוהי כמובן שטות גמורה אבל כתוצאה מכך, היחסים עם ערביי ישראל ועם מדינות מוסלמיות מסוימות עלולים להיפגע, ועלולה להתפתח תגובה מערערת יציבות במדינות שונות (ירדן למשל). מדינת ישראל עלולה גם להצטייר כמדינה שאינה מכבדת את ערכי הדמוקרטיה, מתנכלת לאזרחיה המוסלמים ופוגעת בשוויון. חברי כנסת ערבים טוענים שאם התנועה הפרה את החוק – יש להעמיד את העבריינים לדין. זוהי התחכמות שחברי כנסת ערבים נוקטים במטרה להכשיר פעילות עוינת, הנמצאת ברובה בתחום האפור, אך נזקיה אינם שונים מהותית מנזקים של עבירות חד-משמעיות על החוק. עבירות של חתרנות והסתה קשות להוכחה אך לא צריך להיות גאון משפטי כדי להשתכנע שהתבטאויות מסוימות, החוזרות ונשנות, הדבקת כינויים פוגעניים ליהודים, ובוודאי הפצת שקרים גסים ועלילות, מניעות צעירים מוסלמים לבצע פעילות אלימה הפוגעת ביהודים חפים מפשע. כמובן, יהיו מי שידרשו להחיל אותו אמצעי של הוצאה אל מחוץ לחוק גם על ארגונים יהודים קיצוניים. אין להתעלם מהטיעונים נגד הצעד שהמדינה נקטה אבל הקשיים שמתעוררים אינם מבטלים את הצורך במהלך. ההוצאה אל מחוץ לחוק היא מסר חשוב וחיוני. ראשי התנועה האיסלאמית, כמו גם הקיצונים שבקרב הנהגת המגזר, צריכים להפנים שיש גבול למה שהמדינה ותושביה היהודים מוכנים לספוג. לא ניתן להתיר לתנועה אנטי-ישראלית ואנטי-יהודית, שחרתה על דיגלה את חיסולה של מדינת היהודים, שמפיצה שקרים ומסיתה את הציבור הערבי-מוסלמי, אינה בוחלת באמצעים, מעודדת אלימות ותומכת בארגון טרור כחמאס, להמשיך ולפעול כאילו דבר לא קרה. מדינת ישראל היא מדינה דמוקרטית, היחידה באזור הסבוך של המזרח התיכון, אבל היא דמוקרטיה מתגוננת וההוצאה של הפלג הצפוני אל מחוץ לחוק הוא מעשה מובהק של הגנה עצמית.