בשבוע החולף נכנס למחזור שטר של מאתיים שקל הנושא את דמותו של
נתן אלתרמן, משורר מרכזי מתקופת הציונות. קדמו לכך ויכוחים והתנגדויות, מדוע יהדות ספרד לא מיוצגת ויהדות אשכנז כן? הויכוח לגיטימי אבל חקר הספרות והשירה מספק מידע העשוי להאיר את הסוגיה באופן מפתיע.
ב-10.4.2011 הממשלה אישרה את
הדפסת שטרות הכסף החדשים, שעל פניהם יתנוססו דמויות המשוררים שאול טשרנחובסקי, נתן אלתרמן, רחל המשוררת ו
לאה גולדברג. קרובי המשוררים הביעו סיפוק רב וציינו שזה
כבוד גדול למשפחה.
אורי מילשטיין, קרוב משפחתה של רחל המשוררת אף הטעים שבאמצעות השטרות יהיו משוררים אלו בתודעה של הציבור הישראלי. שכן חלק מהעניין של להיות בתודעה זה להיות נוכח. בדיוק כפי שלרחוב מסוים קוראים על שמו של מישהו. נכון שיש כאלו המזהים את הרחוב ולא את האדם אבל אחרים מזהים את האדם וכך הוא חודר לתודעה על בסיס יומיומי.
הארבעה שדיוקנותיהם נבחרו להתנוסס על גבי השטרות החדשים היו משוררים מרכזיים בתקופת הציונות. אך מה לגבי משוררים מעדות ספרד?
מסתבר שאין תמימות דעים לגבי ההחלטה. מאז 2011 נשאלת השאלה מדוע אין גיוון בין אשכנזים וספרדים בדיוקנות שנבחרו. גם חלק מחברי הממשלה התרעמו על היעדר ייצוג הולם למגזרים השונים בבחירת הדמויות שדיוקנותיהם יופיעו על גבי השטרות החדשים. לדוגמה, השר
דניאל הרשקוביץ, יו"ר
הבית היהודי באותה תקופה, וגם המשנה לראש הממשלה,
סילבן שלום, העבירו ביקורת על כך שלא נבחר אף משורר מיהדות ספרד. מדוע לא ניתן ייצוג למשוררים כמו יהודה הלוי ואבן גבירול, הם שאלו.
ייצוג של יהדות ספרד בסמלי המדינה
חלפו שנתיים מאז וב-28.4.2013 אישרה הממשלה את כניסתם של שטרות הכסף החדשים לשוק. אותה התנגדות שנשמעה שנתיים קודם לכן נשמעה גם כעת. אלא שבנימין נתניהו אמר בפתח
הישיבה: "אני מסכים עם אלה שאומרים שהיה מקום ושיש מקום להביא נציגים של משוררים יוצאי קהילות ספרד וגם של יוצאי עדות אחרות." והוסיף, "אני מציע הצעה קונקרטית - שהראשון שנביא בשטרות הבאים יהיה מי שאני חושב שהוא אחד מגדולי משוררי ישראל - רבי יהודה הלוי, שאני מעריך את שירתו כגאונית וחשובה למורשת עמנו. אבל בוודאי יהיו גם הצעות אחרות."
נפתלי בנט, שר הכלכלה והמסחר דאז, הוסיף ואמר, "כולם ענקי שירה אבל אעמוד על כך שייכלל גם משורר מיהדות ספרד בשטרות האלה. לא ייתכן שלא מצאו ולו משורר מזרחי אחד להטביע את דיוקנו על השטרות."
אריה דרעי הוסיף דברים ברוח זו ואמר, "שמחתי לשמוע כי גם ידידי נפתלי בנט הרים את הכפפה ואמר הבוקר כי יעמוד על כך שייכללו גם משוררים מיהדות ספרד בשטרות החדשים." בסיום דבריו הטעים דרעי, "יש לשים סוף להיעדר הייצוג של יהדות ספרד בסמלי המדינה."
מה ניתן ללמוד מחקר הספרות
אם נאיר את הדברים מנקודת מבט קצת שונה, נוכל להקיש מתוך גלגולו של ייצוג יהדות ספרד בספרות ובשירה מאז המאה ה-19, לגבי הויכוח הנוכחי. מחקר מתחום הספרות שעבר תחת ידי לאחרונה, "עלייתו ונפילתו של הספרדי הגא" מתחקה אחר דגם ספרותי מהמאה ה-19 ועד לאמצע המאה ה-20 שתפקד כאמצעי לעיצוב גיבורים ודימויים אשר שימשו תשתית ליצירת זהות יהודית ולאומית חדשה. הדגם צמח במאה ה-19 ברומן הפופולרי שנכתב בגרמניה, בגרמנית, עבור קהל קוראים יהודי-גרמני. זאת הייתה ספרות "נמוכה" אך היא הוכתרה בהצלחה רבה. דגם ספרותי זה אכן תרם למאמץ האידיאולוגי של יצירת דמות יהודי חדש. המחקר הוא פרי עטה של בן ארי. ממצאיו הפתיעו אותי אבל מצאתי בו מענה לדברים שאמר דרעי באותה ישיבה שבה אישרה הממשלה סופית את כניסת השטרות החדשים לשוק, כשעל פניהם אין דיוקן המייצג משורר מקרב יהדות ספרד.
יהדות ספרד בספרות הפופולרית בגרמניה
הדמות שנבחרה במאה ה-19 על-ידי סופרים ומשוררים יהודיים וגם רבנים - דוגמת ד"ר מאיר מרכוס להמן ממינץ, עורך כתב העת האיזראליט, ממנהיגי הקהילה הניאו אורתודוכסית - הייתה של היהודי הספרדי בתקופת תור הזהב של ספרד המוסלמית ואחר כך בתקופת האינקוויזיציה הספרדית. הדמות הנביטה את ניצני הלאומיות היהודית וברבות הימים אף היוותה בסיס לדגם "העברי החדש", שנוצר מאוחר יותר במזרח אירופה, הפעם לצרכים לאומיים במובהק.
מסתבר שאחת האופציות היותר "בטוחות" להנבטת ניצני לאומיות בגרמניה הייתה זו של היהודי הספרדי מתור הזהב בספרד המוסלמית ולאחריו של האנוסים בתקופת האינקוויזיציה, כפי שעולה בברור גם מספרו המדהים של להמן, בית אגילר, שפורסם לראשונה בגרמנית ב-1873 ותורגם לכמה שפות, כולל עברית. היהודי מתואר בספר כאציל ספרדי משופר: "האיש היה יפה תואר, מראהו כבן שלושים שנה. דמות פניו כפני כל הספרדים לכל דבר: רק אם יתבונן בו איש היטב, וראה והנה הוא מהיר מעט במעשהו מן הספרדים המתנהלים בכבדות ובעצלתיים בכל הליכותיהם כמשפט האצילים." הספר מעלה על נס את היהודי הספרדי בתקופת האינקוויזיציה, שלמרות שנכנע לדרישות להמר דתו לנצרות, שמר על יהדותו בסתר, גם במחיר של תלאות ועינויים בחדרי החקירות הידועים לשמצה של האינקוויזיציה הספרדית.
עד כמה שזה מפתיע, הפניה לספרד הייתה טבעית לחלוטין ליהודי גרמניה במאה ה-19. יהדות ספרד בתקופת תור הזהב הייתה מופת לאזרחים שווי זכויות, החיים בשילוב עם סביבתם. "אנשים גאים, שועים ושרים, המפרים את המדינה ומופרים על ידה," כותבת בן ארי במחקרה. ולא רק זה, עליונותם של היהודים הספרדים על פני היהודים האשכנזיים שנבעה מן הפתיחות הרבה של יהודי ספרד לעולם האינטלקטואלי שמסביב, הייתה סטראוטיפ מקובל על יהודי גרמניה. אפילו ההיסטוריון גרץ קיבל את יתרונם של היהודים הספרדים כעובדה. הוא דיבר על תור הזהב כעל תקופה שבה "תורת סיני הוארה באור ההכרה הפילוסופית".
מאין שאבו סופרים ומשוררים את העובדות? "חומרים היסטוריים על התקופה יכלו כותבי הרומנים לשאוב ממאגר של ספרות היסטוריוגרפית שנכתבה בנושא, ובאהדה רבה," כותבת בן ארי.
דעיכת דגם הספרדי הגא
לדאבוננו, המפגש עם הגשמת הציונות - העלייה לישראל - היה משמעותי ביותר מבחינת ייצוגי הדגם ה"ספרדי". כך החל לאבד ממרכיביו החשובים. האתוס הציוני, מימין וגם משמאל, ביקש לחזור לתקופת התנ"ך הקדומה תוך ביטול שנות הגלות. האתוס הציוני חיזק את דגם העברי החדש שהעצים את המרכיב הגופני על חשבון מרכיב תעצומות הרוח.
הדגם הספרותי, על גיבוריו מתקופת תור הזהב של ספרד המוסלמית ולאחריו האנוסים בתקופת האינקוויזיציה, הלך וקיבל גוון שלילי בגלגולו האחרון, במפגש במציאות בין תרבות הצבר המתגבשת ותרבות הספרדי "הישן" והעולה החדש המזרחי. למפגש עם הספרדי מן היישוב הישן ועם העולה החדש המזרחי היה תפקיד משמעותי בערעור סטריאוטיפ הספרדי הגא. דגם הספרדי, איש התרבות זקוף הקומה, לא זכה להמשך בספרות הריאליסטית הכתובה בידי ספרדים. "ספרות שתיארה את הספרדים ילידי היישוב הישן בארץ באור לא מחמיא לחלוטין, נוסח ספריו של יהודה בורלא, למשל." המעלות שהפכו את היהודי הספרדי בעיני יהדות גרמניה לנעלה מסביבתו הלא-יהודית - הבינה וגדלות הרוח - התחלפו במודל הצברי בשבלוניות מחשבתית, בדלות העולם הרוחני." בספרות שלאחר קום המדינה כבר לא ניתן לדבר על מופת הספרדי הגא, אלא באירוניה מסוימת.
היה זה מפגש מציאותי ולא רומנטי שאת השלכותיו אנו חווים עד עצם היום הזה. בין אם הדבר נובע מסיבות לא מודעות או מודעות לחלוטין כל אימת שעולה על הפרק סוגיית הסמלים בישראל - ובמקרה זה, על גבי שטרות כסף - הספרדי נדחק מפני האשכנזי.
הערה: הממצאים על גלגוליו של הדגם הספרותי של הספרדי הגא, לקוחים ממאמרה של ניצה בן ארי, "עלייתו ונפילתו של הספרדי הגא", מכאן, כתב עת לחקר הספרות והתרבות היהודית והישראלית, כרך ו', דצמבר 2005, עמ' 124-106.
