אין מה לעשות: חוק הוא חוק שצריך לקיים, וכזה הוא גם חוק השבת, לטוב ולרע. בשמו המשפטי. הוא מוגדר כ"חוק שעות עבודה ומנוחה", שתחולתו בארץ, בתוקף החוק, היא ביום השביעי בשבוע.
בתור שכזה, אין כל ספק שחוק השבת הוא חוק סוציאלי מובהק, שבא להגן על זכותו של עובד ליום-מנוחה רשמי בשבוע. הוא מבוסס, כמובן, על ציווי התורה של "זכור את יום השבת לקדשו" ולשבות בו מכל מלאכה.
במציאות הישראלית מופר לא אחת החוק הזה בריש גלי. אחרי ככלות הכל, מרבית האוכלוסייה בארץ היא חילונית ובתור שכזו היא אינה מוכנה להשלים עם חוק שכזה, באשר היא רואה בו כפייה דתית וחדירה ברגל גסה לרשותו של הפרט.
מקור להכנסה
צחוק הגורל הוא שדווקא עבור אוכלוסיית הרוב הזו עלול חוק השבת להפוך לאנטי-סוציאלי, אם אכן יופעל כלשונו. הדברים אמורים בכך שהוא יביא בעקבותיו לפיטוריהם של רבבות עובדים, הנוהגים לעבוד ביום השבת בתחום המסחר.
מסתבר שלרבים מהעובדים האלה מהווה דווקא יום השבת מקור להכנסה גדולה יותר מזו המוענקת להם בימות החול של השבוע. יתר על כן: הפעלת החוק באה בתקופה קשה לעסקים, הנמצאים ממילא במלחמת הישרדות אכזרית ועל סף קריסה. אם ייגזר עליהם לשבות בשבת - הם עלולים למצוא את עצמם, בהעדר הבונוס הזה, בפני שוקת שבורה בתכלית.
מודוס ויוונדי
עם זאת ראוי לזכור שבשבת קונים בעיקר מי שהם קשי-יום, הנאלצים לעבוד במהלך השבוע שעות ארוכות, המתפרסות על פני היום כולו, כדי לפרנס את עצמם. בה בעת נגזר עליהם לשלם מחירים מופקעים ביום השביעי, רק בשל התחרות המוגבלת בשוק, שבו מרבית בתי העסק סגורים בשבת.
כך או אחרת, במצב הסבוך שנוצר, רצוי לקיים מודוס-ויוונדי, וזאת על-ידי שמירת הסטטוס-קוו, שבו ימשיכו הרשויות המקומיות לקבוע אם לפתוח, או לא, עסקים בשבת. בכך תימנע הפעלתו של משרד הכלכלה, האמור להפעיל גזירה שווה של סגירת-עסקים, ללא יוצא מן הכלל, על כולם..
לחלופין, כדאי אולי להרהר סוף-סוף במימוש הצעות משכבר הימים על קביעת יום ראשון בשבוע כיום-שבתון נוסף לשבת. הדבר יאפשר לציבור החילוני,העסוק כל כך במרוצת השבוע, להתפנות ליום החול הזה כדי לערוך בו את קניותיו ועסקיו השונים, ובכך יישמר גם שלום-בית לשני הצדדים היריבים.