השמועות על מינוי הקרוב של אריה מכלוף דרעי לתפקיד שר הפנים עקשניות. אם מעשה קפקאי מסוג זה היה מתרחש במדינה אחרת, במקום אחר, היינו יכולים להעלות חיוך, אלא שהוא עלול להתרחש אצלנו, ויש מקום לדאגה רבה. לפני מיטב ידיעתי, אין ולו מדינה דמוקרטית בעולם שבה שר שהורשע בפלילים על עבירות חמורות וישב בכלא על כך, חוזר אל מסדרונות השלטון. חמורה שבעתיים העובדה שראש הממשלה מוכן לתת את ידו למעשה חמור זה, המבזה את שלטון החוק, רק בגלל נוחות פוליטית, ולמנות את אריה מכלוף דרעי לשר הפנים, תפקיד שנאלץ לעזוב אותו בבושת פנים בגלל הרשעתו בפלילים.
נכון, בג"ץ דחה את העתירה של התנועה לאיכות השלטון בישראל נגד מינויו של דרעי לשר בממשלה הנוכחית. בג"ץ בדק את ההיבטים המשפטיים בבואו להכריע בסוגיה. בג"ץ משך את ידו מלקבוע עמדה ערכית כפי שהתנועה לאיכות השלטון ביקשה. עם זאת, יש לשים לב להערות השופטים שישבו בדיון בעתירה. יש לזכור גם שהמדובר באדם שהרשע בפלילים על מעשים שבוצעו בהיותו בעל תפקידים שונים במשרד הפנים, נשוא המאמר. כך בפסק הדין בעתירה שהוזכרה לעיל: "התיק האישי" הוא כינויה של פרשה שעניינה עבירות שביצע דרעי בשנים 1990-1984, בעת שכיהן בתפקידים ציבוריים בכירים: תחילה כעוזר שר הפנים, אחר כך כמנכ"ל המשרד ולבסוף כשר הפנים.
בכתב-אישום שהוגש נגד דרעי ונגד אחרים בשנת 1993 (ותוקן בשנת 1994), נטען כי בעת שכיהן בתפקידים שפורטו לעיל לקח דרעי שוחד וכן ניצל את תפקידיו כדי לקדם את ענייניה של עמותה אשר בעבר כיהן כמנהלה האדמיניסטרטיבי, בין היתר, בדרך של קבלת כספים במרמה מן הקופה הציבורית. דרעי אשר כיהן באותה עת כשר הפנים כפר במעשים שיוחסו לו, שמר על זכות השתיקה בחקירתו ולא התפטר מתפקידו. לאחר הגשת כתב האישום ומשראש הממשלה דאז בחר שלא להפעיל את הסמכות הנתונה לו ולא העביר את דרעי מכהונתו, הגישה העותרת עתירה בעניין זה ובה נפסק כי ההחלטה שלא להעביר את דרעי מכהונתו בנסיבות שתוארו נגועה באי-סבירות קיצונית וכי מן הדין שראש הממשלה יפעיל את סמכותו ויעביר את השר דרעי מכהונתו".
המעשים המיוחסים לאריה מכלוף דרעי שבגינן הורשע בוצעו בהיותו איש ציבור במשרד הפנים. זאת ועוד: "בפרשה המכונה "התיק הציבורי" הורשע דרעי בעבירה של הפרת אמונים בשל מעשים שביצע בשנת 1989 בהיותו שר הפנים, אז פעל להסדרת תמיכה באמצעות עיריית ירושלים בסכום של 400,000 ש"ח לטובת עמותה הקרויה על שם חותנו וחותנתו המנוחים, אותה ניהל אחיו וגיסו שימש בה כגזבר. בתיק זה נגזרו על דרעי שלושה חודשי מאסר על-תנאי וקנס בסך 10,000 שקלים".
באותו פסק דין ממנו ציטטנו לעיל, מובאת עמדתו של היועץ המשפטי לממשלה עת נדרש להציג חוות דעת משפטית באשר לעצם המינוי של דרעי לשר. היועץ המשפטי לממשלה אישר את המינוי כי זהו החוק וזו מחויבותו. דא עקא, הוסיף היועץ המשפטי לממשלה את הדברים הבאים: "מדובר בהחלטה המעוררת קשיים משפטיים, וזאת נוכח עברו הפלילי המכביד של דרעי והפגיעה באמון הציבור בטוהר-מידותיו של השלטון ובתקינות פעילותו, אשר עלולה להיגרם עקב מינויו של דרעי לשר..." נדמה שאין צורך להוסיף על כך.
נאמר זאת בצורה ברורה: מכל בחינה משפטית אין כל סיבה לפסול את אריה מכלוף דרעי מלכהן כשר בממשלה, בכלל, וכשר פנים, בפרט. זהו החוק. אלא שיש גם היבט אתי וציבורי ואסור להתעלם מננו. האם ראש הממשלה בבואו לשקול את כל השיקולים במינוי שר אינו חייב לתת את דעתו למשמעויות השונות הנובעות ממינוי זה או אחר? תשובתי ברורה: כן חייב. מה המסר שיובן בקרב הציבור הרחב אם אדם שהורשע בפלילים בהיותו המביא והמוציא במשרד הפנים, יחזור שוב לכור מחצבתו?
בקונסטלציה כזו או אחרת, גם מורשעים אחרים יכולים לחזור ולכהן בתפקידים ציבוריים, אם החוק לא ישונה. מישהו סבור שאברהם הירשזון, שר האוצר לשעבר, שישב בכלא על עבירות חמורות, ראוי לחזור ולכהן כשר האוצר? האם ראש הממשלה לשעבר, אולמרט, שהורשע בפלילים ועניינו עדיין תלוי ועומד בעליון, יוכל לחזור לפוליטיקה גם אם יישב בכלא? האם
משה קצב יוכל גם הוא לחזור לפוליטיקה? הרי זה לא יאומן.
אם לראש הממשלה נותרה טיפת יושרה כי אז הוא חייב להימנע ממינוי דרעי לשר הפנים. די בכך שמינה אותו בכלל לשר. אם ראש הממשלה ינהג אחרת, הקלון המוסרי עלול/עשוי לרבוץ עליו. אודה בפה מלא שאין לי כל אמון שלראש הממשלה ממש אכפת מה יאמרו הבריות, או נכון יותר, ראש הממשלה ינהג לפי דעתו של רוב האזרחים התומך בו, יהיה מה שיהיה. כך ישראל תהיה אור לגויים.