מזרח ומערב
לפני שנים רבות, ידידה המליצה על חברה שלה שמבשלת במיוחד לחגים. הזמנו עוף בפירות יבשים, וכשהגעתי לקחת את המגש, היא הוסיפה צנצנת של גפילטא פיש, שכן היה זה בסמיכות מיידית לערב פסח. חשבתי שהיה זה יפה מצידה, למרות שידעתי שלא ניגע בצנצנת או בתוכנה, שכן גפילטא פיש אנחנו אוכלים מאז ומתמיד כראוי.
איך ראוי? סבתי הייתה שולחת אותי לאיטליז השכונתי להביא קרפיונים חיים, ואלו היו שוחים להם בגיגית האלומיניום הגדולה (בה נהוג היה לכבס שנים קודם לכן). אני זוכר במרפסתה של הדירה סבונים חומים גדולים, שנותרו מימי קדם, קוביות שלא ניתן היה לאחוז אלא בשתי הידים יחדיו, וכמו במדבר היו בהם חריצים עמוקים, כמו נחילי מים שהתייבשו.
היום יש מבחר של סבונים רגילים ונוזליים - עם מלפפון או עם פיסטוקים, בצבע ירקרק נעים, עם אלוה ורה או שאר תמציות לטיפוח וטיפול, לעור רגיש ולאף רגיש עוד יותר, וכך הלאה ללא סוף. אפילו בשוקי האיכרים שמתקיימים בכל עיר פעם בשבוע בזמן מסוים ניתן למצוא לפחות דוכן אחד של סבונים "ארטיזניים" (מלשון אומן), עשויים ביד, בשלל צבעים, עם מיני פרחים ושאר דברים בתוך הסבון פנימה.
לא דין סבון היום כסבון של פעם. פעם היו משתמשים בו לשפשף ולכבס את הבגדים, המפות, הציפות והסדינים ושאר דברי ה"נדוניה", ואפילו בסרטים אפילו לא רואים זאת יותר.
טוב לידים? טוב לגוף או לשיער? לא ידעו, וגם אם ידעו, לא ניתן היה לעשות מאומה. היו אלו שנות מחסור וצנע, ההיצע היה דל וכולם הסתפקו במועט. לפעמים, חתיכת סבון הייתה יקרה מפז.
אך נחזור לגיגית בה שחו להם בנחת הקרפיונים. אולי הם ידעו את גורלם הצפוי, ואולי לא, אך ממני נחסך תהליך הוצאתם מהמים, הפרפור, הכאתם על הראש וכל מה שנעשה מאותו רגע.
הנקודה הבאה שאני זוכר הן הקציצות המתבשלות להן, ודודי שהיה עולה ונקרא לטעום מלוא הכף לחרוץ את דעתו - האם יש להוסיף קמצוץ מזה או קרטוב תבלין אחר, מה חסר או עד כמה זה טוב ומושלם וערב לחיך ואין צורך להוסיף או לגרוע.
גפילטא פיש אני לא אוכל מצנצנות, רק עבודת יד, וגם זו מלכתחילה, בכוונה תחילה, עם כל הנשמה.
כך במשפחתי ואצל כל יוצאי ארופה (אותנו שולחים אויבינו חזרה לאירופה, "ממנה באנו", שישלימו האירופים את העבודה בה החלו בשנות השלושים של המאה שעברה) - גפילטא פיש הוא חלק מהחג, משלושת הרגלים. [אוסיף ואסביר, שגפילטא פיש הוא מאכל של יוצאי מזרח ארופה, העניים. במערב, בגרמניה לדוגמה, היו אוכלים דגים שלמים, אך במקומות העניים יותר, היו מוסיפים לדג לחם וביצה, ומכינים את "קציצות הדג". גם בקרב היהודים היו מעמדות, ויזכרו רבים שבעת שיהודי מזרח ארופה נמלטו מערבה, היהודים אחיהם בגרמניה הנאורה ושאר הארצות המתורבתות יותר התייחסו אליהם בזלזול כאל קרובים עניים המשחרים לפתח ואינם רצויים; עד שבאה המלחמה אליהם וטפחה על פניהם באכזריות כה רבה].
העוף עם הפירות היבשים אופיני ליוצאי ספרד ולא לנו, האשכנזים. אצלנו פירות יבשים "קופצים" לסיר - מישמשים, צימוקים, שזיפים, וכו' - ומושרים במים משך הלילה או מבושלים משך שעה ויוצא קומפוט שצריך להיות מוגש קר, מתוק ומרענן.
לא פתחתי את ניר הכסף להסתכל בעוף, שכן סמכתי על המבשלת, חברתה הקרובה של ידידתי, ואישה דתיה. המחיר היה גבוה מאד, ומשום מה המגש הרגיש "קל מדי".
כשהגעתי הביתה חטפתי את שוק חיי. איני זוכר אם היו שם ארבעה או שמונה חלקי עוף, ברוטב, אך גדול היה המרווח בין חלק עוף למשנהו, מאשר סך התרנגולת. מאתים דולר, התקשרתי לשאול, האם זה לא מוגזם?
לא. והטעות הייתה כמובן שלי, שכן סמכתי על ידידה וחברתה, וכשראיתי אישה דתיה, היה ברור לי שלא יהיה כאן מקרה רמאות. הייתי צריך להבין מיד כשקיבלתי את צנצנת הגפילטא פיש שמשהו אינו כשר, שהדג מסריח.
תאמר האמת, כיון שלא הייתה ברירה, והתשלום כבר נעשה, אכלנו את העוף, שמשקלו בזהב היה (לקוראים שאינם מלוס אנג'לס אוסיף שברשת קוסטקו ניתן לקנות את העוף הטוב ביותר שישנו, וכל עלותו כחמישה דולרים. כמובן שברי לי שאין זה עוף כשר, ושאותה בחורה מהוואלי לא השקיעה את נשמתה ביצירת המופת שעבורה היא לא התביישה לחייב מאתים דולר, קרי משקלם של ארבעים עופות מוכנים מקוסטקו...)
היה זה העוף בפירות יבשים הטעים ביותר שאכלנו אי-פעם.