בכנס המכון למחקרי ביטחון הלאומי בתל אביב עמד שגריר ארה"ב בישראל
דן שפירו והעמיד מראה מול עושי המדיניות של מדינת ישראל.
שפירו הוא האחרון בשרשרת ארוכה ארוכה של שגרירים אמריקניים יהודים לאו-דווקא לישראל אלא למזרח התיכון כולו מטורקיה ועד ערב הסעודית. שגרירי ארה"ב השתמשו בעוצמתה הגוברת של ארה"ב מן המאה ה-19 ואילך כדי להגן על מיעוטים נדכאים, כולל יהודים, בפני השליטים המקומיים למיניהם. הבסיס האידיאולוגי של כולם הוא החוקה האמריקנית של שלטון החוק, חוק אחד לכולם וזכויות האדם כיחיד וכקהילה. כל אותן שנים היהודים היו המיעוט הנדכא. מזה כ-40 שנה, מאז ניצחוננו במלחמת יום כיפור, היהודים אינם עוד מיעוט נדכא, אלא מדינה רבת עוצמה צבאית וכלכלית הנמצאת במגמה של עלייה מתמדת. שינוי גדול זה מביעים השגרירים האמריקניים, ובמיוחד דן שפירו המייצג את הנשיא הלעומתי ביותר למדינת היהודים, דרך שינוי יסודי של מדיניות מדינתו כלפי מדינת היהודים.
את העמדה האמריקנית ניתן לסכם בדף הפותח של אתר השגרירות האמריקנית בישראל, שבו מתנוססת תמונה של שחקני כדורסל בקבוצה משותפת לפלשתינים ויהודים. תמונה אידילית של נציגי הניצים נפגשים למשחק אמריקני המתקיים על-פי חוקים מוסכמים ברוח טובה של הדדיות ואחווה. אנו היושבים בציון יודעים כי זוהי הצגה מסולפת של המציאות. המציאות היא יותר דפנה מאיר עם סכין התקועה בראשה ו"פלשתיני" צעיר מנסה לשלוף אותה מגולגולתה כדי להמשיך ולשסף את ילדיה, מאשר משחק כדורסל משותף. המציאות היא אלפי אוהדי קבוצת-הכדורגל של סכנין, עיר יהודית עתיקה שנכבשה תחת סנדל האיסלאם, המבזים את המנון המדינה שבה הם חיים, מצדיעים במועל יד ושרים על-אודות הדם והאש שבהם יש לפדות את אל-אקצה, מאשר משחק כדורגל. אבל מה שמעניין את אמריקה הם העקרונות, כי רק כשהללו יכובדו, אפשר יהיה לכונן "פאקס אמריקנה" שהוא טוב לכולם. אמריקה מוכנה להשקיע הרבה מאוד דם ודמים בקידום חזונה - למרות כשלונותיה בעירק, לוב, תימן ואירן - והשגריר שפירו הוא דוברה הנאמן של אמריקה בישראל השש להבהיר את העמדה הזו. ברוח זו אפשר לפרש את דבריו של שפירו בכנס המכון למחקרי ביטחון לאומי שנערך בשייח' מוניס (תל אביב בלעז).
מן הנאום הארוך של השגריר נטלתי מספר נקודות, ואליהן הוספתי בסוגריים את התגובה שלי, של ריאליסטן ישראלי.
קודם כל, מגלה השגריר גילוי נאות, כי השגרירות מקיימת קשר אמיץ עם הכנס המסוים הזה, לא רק במילים, אלא בכסף. (לכן כל דבר נאמר פה על חשבון ממשלת ארה"ב, ומי שלא יפסע בתלם, נבוא איתו חשבון - זה הפרשנות שלי לגילוי הנאות).
ליבי ליבי איתכם על קורבנות הטרור (אבל לא נציין את דתו של הטרוריסט, כדי לא לקלקל את אווירת המשחק המאוזן). מצד שני, אנו מחויבים לעשות ככל יכולתנו לסיים את האלימות ולהשיב ביטחון ויציבות (אבל רק בדרך של חלוקת הארץ).
הטרור היה וימשיך להיות חלק מן המשחק הבינלאומי. תפקידנו לפתח כלים ותורות כדי להתמודד עם האיומים, בעוד שאנו מגינים על הביטחון והאינטרסים שלנו (כל זאת מבלי לומר במפורש מהי האידיאולוגיה הנוקטת בטרור או מהן מטרותיו).
אירן עומדת בכל התנאים הנדרשים כדי שהנשיא אובמה יוכל לומר כי "הגענו לאבן-דרך במניעת הנשק האטומי מאירן" (זה שאירן מאיימת בעיקר עליכם אינו מעלה ואינו מוריד, כי הכללים חשובים יותר מן התוצאה, וההצהרות של הדרג שמעלי הן אמת, כיוון שהן נאמרו מפי הדרג שמעלי).
נכון שהעיצומים על אירן הוסרו, למרות כל מה שאירן עושה כדי להפוך את המזרח התיכון לגיהינום, אבל אל תדאגו, בהסכמים יש היכולת להשיב אותם לתוקף במנגנון קפיץ-חזרה (אומנם גם תחת משטר העיצומים, דהרה אירן לעבר הנשק הגרעיני, ופיזרה חול בעינינו, אבל זה לא חשוב. מה שחשוב שהמנגנון של "קפיץ חזרה" קיים על הנייר).
אנו מבינים אתכם ואת הפחדים שלכם, אבל אסור לפחד מן הפחד. אם אירן תשקר, נתפוס אותם (כמו את פקיסטן ואת
קוריאה הצפונית). אנו נחתום על עוד נייר הבנות, נמכור לכם מטוסים מתקדמים, ונשמור על יתרונכם האיכותי (מצד שני, נשמור על זכותו של כל פלשתיני מכוח החוק הבינלאומי להגיע לכל דפנה עם סכין).
וזה לוז דברי. כל הדלעיל הזה חשוב, אבל לא ממש. חשובה ההסלמה של האלימות בין פלשתינים לישראלים, חשוב מאוד חוסר ההתקדמות במשא-ומתן להשגת מדינה לערבים. רק מדינה כזו תעצור את האלימות הגוברת בין פלשתינים לישראלים (נכון שיש להם 22 מדינות, נכון שרובן שקועות במלחמות אחים ושבטים נוראות הגובות את חייהם של מאות אלפים, אבל מה שבאמת חשוב זה שתהיה להם עוד אחת, כאן לצדכם, ובגרונכם).
איננו מבינים את מדיניות ההתנחלות. תמיד דיברתם על חלוקת הארץ לשתיים, אבל חלוקה זו הופכת לבלתי אפשרית, כל עוד ישראל מגדילה את שטח ההתנחלויות. המאחזים מוכשרים, הבתים הפלשתינים נהרסים. מה היא האסטרטגיה של ישראל? שואל השגריר. (נכון שכל ראשי הממשלות בישראל, מלוי אשכול ועד
בנימין נתניהו, היו מוכנים לחתום על הסכם לחלוקת הארץ, ואילו הערבים אחזו בתביעת הפלישה. אבל זה לא מעניין את נציגו של ברק חוסיין אובמה, כי במבחן התוצאה החלוקה לא בוצעה, ולא משנה מה יקרה אחריה, ושגריר ארה"ב מייצג את האינטרסים של בעלת בריתו החדשה אירן, ולא את האינטרסים של מדינת היהודים).
התיישבות יהודית אינה תרוץ לאלימות, כמובן, אבל היא מעלה שאלות באשר לכוונותיה ארוכות הטווח של ישראל. (הנה, הרגע נתת הכשר לטרור. כי על-פי כל דובר פלשתיני, טרור אמור לשנות את כוונותיה ארוכות הטווח של ישראל).
שטחי C, שהם 60 אחוז מן הגדה המערבית, חסומים לפיתוח פלשתיני. ישראל תובעת שטחים אדירים כאדמות מדינה או כחלק משטח השיפוט של מועצות התנחלויות. (אלא שהם לא נתבעים. אלו אדמות מדינה של הריבון הקודם, הכתר הירדני שוויתר עליהם והפשיט את תושביו מאזרחותם, דבר האסור על-פי החוק הבינלאומי).
היכן החוק השווה לכולם? לעתים אנו רואים שקיימים שני תקנים לאכיפת החוק, אחד לישראלים ואחד לפלשתינים. (נכון. הערבים בונים בכל מקום שעולה על ליבם במימון אמריקני ואירופי. היהודים גם כשקנו את בתיהם במיטב כספם, מגורשים בכוח השלטון הצבאי בטענות שווא של "מדינת חוק").
מה התוכנית של ישראל לפתרון הסכסוך? כיצד תישאר יהודית ודמוקרטית? מהם הכלים שתיתן ישראל בידינו כדי לסייע לה בהגנה בזירה הבינלאומית? (אם זה אינו איום בהפקרת ישראל, אזי לא שמעתי איום בחיי)
אנו האמריקנים מבינים שאין תשובות קלות, מבינים את האתגר הפוליטי העצום בהתמודדות עם השאלות בעוד האיומים מחמירים. אלא שהזמן החולף לא יקל על מתן תשובה לכל השאלות הללו. (אל תדמו בנפשכם כי נשיא אחר ישנה כהוא זה את מדיניות הסטייט-דיפרטמנט כלפיכם).
להפסיק לנהוג כשלטון קולוניאלי
צודק השגריר שפירו. על-פי אמות המידה של אמריקה, של החוקה, לא יכולים להיות בתא שטח מסוים המצוי בשלטון המדינה שווים יותר או שווים פחות. או שהם אזרחים שווי זכויות, או שהם מהגרים חוקיים, או שהם פולשים זרים. על מדינת ישראל לבחור אם להיות מדינת חוק או מדינת שלטון צבאי, שהוא מעיקרו זמני; לבחור בין ריבונות לבין התכחשות לחוקה ולעקרונות של הדמוקרטיה. כל עוד ישראל פוסחת על שתי הסעיפים, מנסה להחזיק את המקל משני צדדיו, לא לבלוע ולא להקיא, ימשיך הממשל האמריקני לתמוך בצד שנתפס כחלש, כמדוכא, ימשיך לתמוך באוכלוסייה שממנה צומח הטרור, כי בעיניה עדיפה קלפטוקרטיה ישרה על פני דמוקרטיה עקומה.
כשעומד שפירו על מפתן ביתה של דפנה מאיר ז"ל, הוא רואה את הבתים הערביים מצידו השני של הוואדי ללא כל חציצה. מבחינתו שניהם שווים, לשניהם יש אותן זכויות, ואם המתנחל הישראלי חושב שהוא עליון כיוון שהוא שייך לחברה יותר משכילה, יותר טכנולוגית, יותר מתוחכמת, אזי הוא טועה, ולטעות הזו יש מחיר - סכין בראש של אם לשישה. את האמפתיה שלו הוא יפנה לא אליה או לנערה הענוגה שנרצחה בבית חורון, או אפילו ליושב-לו-בטח-מדומה בדיזנגוף, אלא אל מי שנתפס אצלו כנכבש, כמוחלש, כמדוכא. לא משנה כמה פעמים יגנה השגריר את הטרור. בסופו של דבר הוא יצדיק אותו, כי הטרור הוא נשקו של החלש.
כמובן השגריר שפירו טועה/שוגה/משקר. המודל האמיתי למדינת לאום ערבית מוסלמית הוא סוריה, לוב, חיזבאללהסטן, וחמאסטן דעזה. מי שרוצה להקים עוד חמאסטן, עוד "מדינת האיסלאם" לצד ישראל, ולא משנה אם הוא שפירו או נתמכיו באוניברסיטת שייח' מוניס - הרי הוא למעשה מדבר, ביודעין, על חיסולה של הדמוקרטיה היהודית. ההתכחשות למניע האמיתי של הטרור, מלחמת הקודש שנאסרה על הישות היהודית מאז הצהרת בלפור, היא עדות כפולה לשקר המובנה של דברי שפירו. יחד איתו משקרים גם מזכ"ל האו"ם שקבע כי טבע האדם הוא לרצוח יהודים כל עוד הם כובשים,
עפר שלח שקבע כי ישראל היא מדינה כובשת, ו
רבקה מיכאלי שמצדיקה את כל הפעולות של ארגוני ההשטנה של ישראל בטענה שישראל היא מדינה כובשת.
זו המראה האמריקנית שמעמיד שפירו מול ישראל. ישראל היא מדינת כיבוש כיוון שהיא מתנהגת בחלק מסוים מן השטח שבריבונותה ככובשת. זה מה שהוא רואה. וכל עוד לא נהפוך את המראה בעצמנו, כך היא תישאר. לכן יש להפוך את המראה לחלוטין באופן שתשקף את המציאות האמיתית, ולומר את האמת: הכיבוש הערבי של ארץ ישראל הוא שורש הבעיה, הוא שורש הסכסוך, וכל עוד הכיבוש הערבי נמשך, אין ברירה לישראל אלא להשתמש בכל האמצעים כדי לסיים אותו. לכן על ישראל לבצע את כל מה שהעולם דורש: להתנתק לחלוטין מן הכובשים, ולעשות כל שביכולתה כדי שיהגרו מכאן אל בתיהם הטבעיים, אם ברחבי המזרח התיכון, אם בממלכה העותומנית שהביאה אותם לכאן, ואם לממלכה הבריטית ששלחה אותם לכאן כדי להתעמר ביהודים. את המראה של הקולוניאליסטים המנצלים את הילידים יש להפוך. ילידים בני המקום עושים את עבודתם. לכן יש להפסיק לחלוטין את כל העבודה הערבית בישובים יהודיים, בכלכלה היהודית, ולאכוף את חוקי הבנייה באופן שוויוני, לא ככובשים אלא כריבונים. יש להוריד את המחסומים והגדר המחלקים את הארץ בין שטח ריבוני לשטח כבוש. חוק אחד לכולם.
יש כיום מדינה פלשתינית והיא בעזה. אליה יש להתייחס כמו שמתיחסים לחיזבאללהסטן (לבנון לשעבר). אל הרשות הפלשתינית היושבת בשטח הכבוש צפונית לירושלים יש להתייחס כשטח כבוש שהוא שלוחה של עזה, ולעשות את כל הדרוש כדי לפנותו לעזה. לא ביום אחד אלא בסגר עם שסתום חד כיווני.
לבסוף יש להוציא את את צה"ל מן השטח הריבוני של המדינה ולערוך אותו על הגבולות. את עבודת השיטור של השטח הריבוני יש להשאיר למשטרה, כמו בלונדון, בניו-יורק, בסידני, ובתל אביב.
רק כשהמראה תתהפך, וכשהמדיניות הרשמית המוצהרת של מדינת היהודים תהיה סיום הכיבוש של הערבים, אפשר יהיה לפנות שוב לדן שפירו ולומר שהאבחנה שלו שגוייה מעיקרה, ומעתה עליו לפתור, מחוץ לארץ ישראל, את בעיית הכיבוש הערבי של ארץ ישראל ואת טרור שבה פועל הכיבוש הערבי. אמריקה שהתחייבה, על-פי דברי השגריר, להוביל על-ידי מתן דוגמה ולקלוט מהגרים מוסלמים, יכולה לקלוט אותם מישראל.
מי יהיה ראש הממשלה שיעשה את השינוי התודעתי הזה, גם אצל דן שפירו וגם אצל
עמוס עוז, אצל מפלגת האבודה וגם אצל אמני ישראל עובדי הצלמים?
ובכל זאת צודק השגריר שפירו, כיוון שהזמן באמת דוחק. יש מיליון יהודים בצרפת, אוקראינה, שוודיה, הולנדו בריטניה הממתינים לפתרון מהיר לאנטישמיות האירופית, לתוצאות הכיבוש המוסלמי של אירופה, והפתרון המהיר הטוב יותר הוא לב הארץ - יהודה, בנימין, שומרון, הנגב והגליל.
