אהבת פועלי בניין ומוות של מאות

אהבת פועלי בניין אינה רק מילים בשיר, שכתבה והלחינה נעמי שמר, זה לא רק ביצוע יפה של שלישית גשר הירקון. אהבת פועלי בניין אינה רק מילים, שחברו יחד למשפט בשיר – "כְּתֵפֵנוּ אֵיתָנָה וְכָל חִיּוּך שֶׁלָּך אֶצְלֵנוּ הוּא חַג". אהבת פועלי בניין ידעה בעשור האחרון בגידה כואבת של פיגומים קורסים ושל עובדות כואבות – מאות פועלי בניין נהרגו, אך אף קבלן לא איבד את רישיונו בשל כך. 185 פועלים, שהשכימו קום ליום עבודה, לא שבו לבתיהם בחמש השנים האחרונות 2010-2015 . 185 פועלים מצאו את מותם בתאונות עבודה ולא נשלל רישיונו של אף קבלן. בדיוני וועדת העבודה והרווחה בראשות חבר הכנסת אלי אללוף התוודעו חברי הכנסת לנתון נוסף, ש-569 עובדים שיצאו לעבודתם בשנת 2015 במקום לחזור לבתיהם בתום יום עבודה, מצאו עצמם מאושפזים בבתי חולים עקב תאונות עבודה. לנתון המדאיג של הרוגים ופצועים מתלווה גם מציאות עגומה שחלק הארי של הנפגעים הם פלשתינים מיהודה ושומרון, ערבים אזרחי מדינת ישראל ועובדים זרים.

העדר אכיפה

בדיוני וועדת העבודה והרווחה התוודעו חברי הכנסת לסכנות הרבות, שאורבות לעובדים באתרי הבניין: פיגומים, גובה, בוץ, רוח, אבל האיום הגדול ביותר הוא צמצום העלויות על חשבון בטיחות. השבוע קיימה וועדת הרווחה והעבודה את ישיבתה השלישית בנושא הכאוב של ריבוי תאונות עבודה בענף הבנייה. בדיונים עלה ממצא מדאיג – על יותר מ-13.000 אתרי בניין פועלים רק 17 מפקחי בטיחות, חלקם במשרה חלקית. פירושו של דבר, שעל כל 700 אתרי בניין יש מפקח בטיחות אחד. אם מפקח יעבוד 7 ימים בשבוע, כולל שבתות וחגים ללא ימי מחלה וחופשה, הוא יגיע פעם אחת בשנתיים לאתר בנייה, ללא אפשרות של מעקב ובדיקה על ממצאיו. מצערת, ששנת 2016 התחילה עם 7 הרוגים על פיגומי הבניין רק בחודש ינואר. אני שואב עידוד מנחישותו של אלי אללוף, יו"ר וועדת הרווחה, להילחם בנגע של העדר אכיפה ומהספר המגוחך של מפקחי בטיחות, שידאגו לבטיחותו של ההון האנושי היקר שלנו, שמופקר על פיגומי הבניין.