מבט אל התקשורת הכתובה והאלקטרונית מראה שנושאים רבים כמעט ואינם נדונים בתקשורת האלקטרונית. אחד הנושאים שלא דנים בו לעומק הוא האלימות כנגד נשים וילדים.
מדובר בשתי קבוצות חלשות אשר כמעט ואינן זוכות להגנה על-ידי החברה הישראלית.
אלימות כלפי ילדים באה לידי ביטוי בעיקר על-ידי "בריונות ברשת", אך ישנם בני-נוער אשר סובלים מאלימות פיזית או מילולית במציאות הקיימת.
ואילו אלימות אצל נשים באה לידי ביטוי באופנים שונים, החל באלימות פיזית, ועד אלימות כלכלית שבה בן-הזוג לא נותן לאישה להוציא כסף מהחשבון.
בישראל פועלים כיום 14 מקלטים לנשים מוכות שבהן שוהות בממוצע 755 נשים אשר ברחו עם ילדיהם מהבעל המכה. אך ישנן נשים שאין להן לאן לברוח, ולכן הן מצויות בסכנה גדולה. בנוסף, אין להן את הכלים הדרושים לארגן את חייהן מחדש.
גם מצבם של הילדים בכי רע היות שילד החווה "בריונות ברשת" אין לו למעשה למי לפנות משום שלאנשי החינוך (כמו גם להוריו) אין מספיק כלים להתמודד עם מציאות מורכבת זו.
הפתרונות לבעיה המדינה לא צריכה להתעלם מקבוצות חלשות אלו. היא צריכה לשלוח את הנשים שברחו מהבעל המכה לקורסי הכשרה בתחומים שונים כדי שיהיה להן מקצוע שייתן להן מסגרת חלופית להשתלב מחדש בחברה הישראלית.
אנשי החינוך חייבים לעבור קורסים שיכשירו אותם להתמודד עם הסכנות הקיימות ברשתות החברתיות, ולא לחשוש להרחיק לצמיתות מבית-הספר ילדים המכים ללא סיבה.
גם ההורים חייבים להכיר יותר את העולם הווירטואלי בו נמצא ילדם הרך רוב שעות היממה (זאת כדי לתת לילד הדרכה מקיפה בה הוא יבין ממה עליו להיזהר כאשר הוא משוטט ברשת החברתית בפרט, ובאינטרנט בכלל.
אני מאמין שכל בעיה כמעט ניתן לפתור, אבל צריך לשם כך הרבה רצון טוב ושיתוף-פעולה מסיבי בין גופים שונים.