חלום שחלמתי הסיע אותי אל עיר של מתים שכולה סמטאות צרות ומפותלות. המונים גיששו בהן את דרכם לכיכר אחת, מהם במלבושי כותנה צחורה וחרסים של כדים שבורים על עיניהם, ומהם במלבושי פסים וצמר מילת ומטבעות של זהב על עיניהם הכבויות, והם נעו יחדיו מעורבים וצפופים וכל אימת שפגעה כתפו של אחד מהם בכתף רעהו פלטו שפתותיו, "מי שם, מי שם", והכיכר הריקה שאיש לא מצאה, המתה הדים שענו אלה לאלה, "מי שם, מי שם"...