חברים יש לא רק ב"אגד"

עוד לא חלפו שבועיים ימים, מאז פרסם ראש ממשלת ישראל לשעבר, שהורשע בפלילים בפסק-דין חלוט של בית המשפט העליון, לאחר שנדחה ערעורו, אהוד אולמרט, סרטון תדמית מטעמו, שבו מופיע הוא ושבו שוטח הוא את עיקרי "האני מאמין" שלו, קודם שהחל לרצות תקופת מאסרו בכלא, מתברר כי אולמרט, המבקש להציג עצמו כ"אולמרט אחר", נשאר אותו אהוד אולמרט, "אהוד הקומבינאטור", כפי שהכרנו אותו, לפני שפרסם ושחרר הוא - ברבים - סרטון תדמית זה, מבית היוצר שלו. אולמרט אמר בסרטון תדמית זה, כי: "במהלך פעילותי הענפה עשיתי גם טעויות, אף שלדעתי הן לא היו בעלות אופי פלילי. על חלקן אני משלם היום מחיר יקר, אולי יקר מדי. בלב כבד מאוד אני מקבל על עצמי את גזר הדין, אך אין אדם העומד מעל החוק". אולמרט אמר עוד כי: "בחרתי מרצוני לכהן כאיש ציבור, מסלול שיש בו הרבה אתגר וסיפוק בצד מחירים כבדים. אחד מהם הוא היווצרות תדמית שלא מייצגת נכונה את המורכבות של חיי, אישיותי ושל הבחירות שלי. לדאבוני הוצמדה לי בשנים האחרונות תווית של מושחת. אבל תקופת כהונתי כראש ממשלה הסתיימה בטרם עת ובצלן של חקירות משטרה, והיום אני ראש ממשלה לשעבר שעומד לרצות עונש מאסר". ואם לא די היה בדברים ברורים ונחרצים אלה, שכל כולם באו מבית העריכה ומבית התדמית המעוצבת של אהוד אולמרט, שצולמו ושהוקלטו בסרט תדמית עצמי, אשר הייתה לו שליטה מוחלטת על עריכתו, על תוכנו ועל אופן הצגת הדברים שבו, הרי הוסיף אולמרט, התפייט וניתח, מנקודת מבטו שלו, את עקרונות הדמוקרטיה הישראלית, תוך שהוא מוסיף ואומר דברים, לפיהם: "זהו מהלך חריג וחמור שיש מי שיראו בו אישור לכוחה של הדמוקרטיה הישראלית. אני מבקש באותה נשימה גם להעלות את האפשרות שכדור השלג המשפטי בענייני הלך ותפח משלל סיבות נוספות שאינן משפטיות בלבד. אולי כשתשקוט הסערה והעיסוק במה שסובב אותי יחזור לפרופורציה נורמלית, יקבלו חלק מהדברים פרשנות אחרת וממדים שפויים יותר. אולי במרחק הזמן יוכל הציבור לבחון את הרגע העגום הזה במבט ביקורתי ומאוזן. אני מאמין שגם לכך זקוקה הדמוקרטיה הישראלית. חשבנו לתומנו, כי עתה יירגע אולמרט קמעה, ינוח, ויבצע סוג מסוים של "בדק בית" ותיקון נפש לעצמו, תוך שהוא מנצל הזמן של היותו מצוי בתקופת מאסר, לשנות הרגליו, יניח לתאוות הכוח והשלטון ויתרחק מהתדמית שדבקה בו של מי הלוקה בתסמונת ההיבריס המאפיינת אותו, אשר הינה חלק בלתי נפרד מאישיותו ובה מופיע הוא וניצב בפני הציבוריות הישראלית, באופן הדוחה, הגס והמבחיל ביותר, בכל הכבוד הראוי. מסתבר, כי טעינו טעות חמורה וכי הלכנו שולל ושבי אחר הדברים הנמלצים שכלל והכליל אולמרט בסרטון התדמית האולטימטיבי הזה, שיצר הוא לעצמו. מתברר ומסתבר, כי אולמרט היהיר, הזחוח, המתחבל ו"המבסוט כל כך מעצמו", עדיין חי וקיים בתוככי "אולמרט הישן". העובדה שאולמרט "החדש" החל לרצות עונשו בכלא, לא שינתה, לכאורה, דבר וחצי דבר, מההתנהגות ומהתדמית החיצונית של איש "נפוח ומלא בעצמו" זה, שדבקה בו, עד כה, וככל הנראה לא דבקה היא בו, סתם כך - אשר נותרה, כחלק בלתי נפרד הימנו, גם בתקופת שהותו, בכלא. למרות שאהוד אולמרט מצוי ושוהה בתוככי כלא מעשיהו עשרה ימים במדויק, הרי פוקדים את תאו בבית כלא זה, כמות בלתי רגילה ובלתי מצויה של מבקרים, שבדרך כלל אסירים רגילים מן השורה, אינם זכאים לביקוריהם, במסגרת כמות הביקורים המוקצית לאסירים שכאלה, אלא אם כן מדובר בביקורים מקצועיים של עורכי-דינם. מתברר ומסתבר, כי למרות שידענו - אנו הקוראים ההדוקים של עמודי התקשורת הפלילית, שסקרו באופן שוטף את משפטו הפלילי של אהוד אולמרט, כי עורכי-דינו של אולמרט שייצגו אותו במשפט האחרון, היו עו"ד אלי זהר; עו"ד איל רוזובסקי; עו"ד נווית נגב; עו"ד אייל טואג ועו"ד איריס ניב-סבאג (ואולי עוד כמה עורכי-דין ועורכות-דין, שייצגו אותו במשפטים השונים שהתנהלו נגדו ואשר הופיעו, בעקבות זאת וכתוצאה מכך, בבתי-המשפט), הרי נוספו לאולמרט עורכי-דין נוספים, הכוללים את חבריו הקרובים שהם: ח"כ, לשעבר, עו"ד רוני בר-און. ראש לשכתו לשעבר, עו"ד יורם טרובוביץ' ועוזרו הקרוב (וככל הנראה גם שותפו לעסקים), עו"ד ינקי גלנטי. ערוץ "חדשות 10" דיווח, שאולמרט נתן לבראון, טרובוביץ' וגלנטי, ייפויי-כוח, לייצג אותו, בתחומים משפטיים שונים, וכתוצאה מכך יכול הוא ליהנות מביקורים תדירים וללא הגבלה של חברים/עורכי-דין אלה, בתאו שבכלא. סעיף 20 לחוק לשכת עורכי-הדין, התשכ"א-1961, קובע, כי שורת פעולות המנויה באותו סעיף, לא יעשה אותם, דרך עיסוק או בתמורה שלא דרך עיסוק, אלא עורך-דין ולצורך כך קובע סעיף 92, לאותו חוק קובע, עורך-דין שניתן לו יפוי-כוח לפעול בתחום הפעולות המפורשות בסעיף 20 או לקבל כספים ודברים אחרים בשביל לקוחו בעניין כזה, רשאי, בהסכמת הלקוח, להסמיך בכתב עורך דין אחר לפעול במקומו. אין בדעתנו להתערב בצורת התנהלותו העסקית-משפטית של אהוד אולמרט - שגם הוא עצמו הינו עורך-דין בהשכלתו ואף עסק בעבר בעריכת-דין לפרנסתו - אבל הדברים נראים, על פניהם, מכוערים, כעורים ואפילו, בכל הכבוד הראוי, מבחילים ודוחים. שעה שסביב ראש ממשלה לשעבר מכרכרת, מעשה של יום יום ושעה שעה, קבוצת חברים, שהינם עורכי-דין במקצועם, היכולים להיכנס, לבוא ולצאת, כמעט ללא כל הגבלה, בתאו של האסיר המפורסם, כאילו אין הוא אסיר לכל דבר ועניין וכנגזר ממעמדו זה, מוטלות עליו מגבלות רבות ושונות. גונדר בדימוס, חיים גליק, לשעבר סגן נציב בתי הסוהר אמר - בראיון ל"חדשות 10", אתמול כי - "בסיטואציה כזו יכולים אסירים לייצג את עצמם בכמות כמעט בלתי מוגבלת של עורכי דין". עוד אמר הוא, באותו ראיון, כי הפרוצדורה הזו אותה ביצע ראש הממשלה לשעבר, מאפשרת לו לראות אותם באופן תדיר וללא הגבלה. אם לא די בכך, הרי עורכי-דינו המקוריים של אהוד אולמרט, המייצגים אותו בפרשות השונות, שבהן הורשע, פוקדים גם הם תאו, כך שבתאו של אולמרט מתקיימת "חגיגה רבתי". מתברר ומסתבר, לטענת גורמים בשב"כ, כי הביקורים התכופים, החוקיים לכשעצמם, גורמים להם, לא מעט "כאבי ראש", שכן לא ניתן לפקח על תוכן השיחות בין אולמרט למקורביו מכיוון שהפריבילגיות הללו יוצרות אי-שוויון בין ראש הממשלה לשעבר, לשאר האסירים. נזכרתי בעקבות סיפור מעשה זה, בסיפורה של הרבנית שבאה אל הרב והודיעה לו - כי כשהיא סופקת כפיים מעלה, בייאוש גמור, כי התרנגולת היחידה שהכינה היא לשבת, למאכל, נפלה לתוך עביט מי השופכין והיא שאלה: "האם התרנגולת, עדיין כשרה". הרב הממולח, הסתכל ברבנית שלו, חייך ואמר לה: "התרנגולת כשרה - אבל היא מסריחה לגמרי". זה הוא המשל וזה הוא הנמשל. ייפויי-הכוח שנתן אהוד אולמרט לעורכי-דינו/חבריו, רוני בר-און, יורם טרובוביץ' וינקי גלנטי, הינם כשרים לחלוטין, אבל נסיבות מתן ייפויי-כוח אלה, הינן - בכל הכבוד הראוי - מסריחות, מסריחות ביותר.