רבות דובר בעשורים האחרונים על חזון "שתי מדינות לשני עמים" ועל "שטחים תמורת שלום". רבים וטובים בתוכנו דימו הסדר זה כפתרון בר-קיימא ונערכו ניסיונות ליישמו ביוזמות שונות אינספור. חלקנו עדיין לא טרח להקיץ גם כיום, וממשיך למעשה לשגות באשליות אנכרוניסטיות מעין אלו, וכל זאת על-אף הבעירה הפאן-איסלאמיסטית העצומה והכלל אזורית, "מהפרת ועד החידקל" ממש, הפורצת בשנים האחרונות אל מול עינינו ועיני העולם כולו המשתאות.
הסערה הג'יהאדיסטית, הן האזורית הקרובה לנו והן העולמית, לא עושה רושם שתשכך בדורנו, בוודאי לא במחיר נסבל עבור העולם החופשי, ובוודאי שלא תשכך בעתיד הנראה לעין לאור הקריסה הגיאו-פוליטית הגלובלית של מדיניות ארה"ב (ע"ע חולשת ממשל אובמה) וזו הכלכלית שקדמה לה. ארה"ב, מעצמה שעד לא מזמן נתפסה כ"שוטר העולמי" היחיד שנותר, איבדה בשנים האחרונות חלק משמעותי מכוח השפעתה, והדבר מלבה עוד יותר את התחזקות האיסלאם הג'יהאדיסטי באזורנו.
אל נוכח המציאות הקשה הזו ניתן רק לברך שחבל רמת הגולן לא נמסר בסופו של דבר לדיקטטורת עדתו העלאווית של אסד בשנים עברו, ואילו הוותיקים יותר בינינו יכולים רק להצטער שחבל סיני נמסר כולו לדיקטטורה הצבאית המצרית, על-רקע הפיכתו המהירה כעת כמסתבר למחוז דאעש-זוטא.
מסקנה חשובה אחת עד כה צריכה לעמוד אל מול המחוקקים הלאומיים כמשימה עיקרית דחופה - חובה לחוקק חוק יסוד בנושא התנאים למסירת חבלי ארץ, שיגדיר את התנאים ההכרחיים בהם תותר אי-פעם "החזרת שטחים", אם הדבר יחזור להיות רלוונטי בעתיד.
ברור לכל שתנאי הכרחי אחד מחייב להתנות מסירת כל שטח המוחזק כיום בידי ישראל בקיומה של מדינה ריבונית דמוקרטית, יציבה ושוחרת שלום עם ישראל, בצד המקבל. תנאי נוסף הכרחי הוא שמדינה כזו תכיר בצורה רשמית מלאה ומוחלטת במדינת ישראל כמדינת הלאום היהודי, זאת ללא סייג.
זהו רק חלק חשוב מהתנאים ההכרחיים. תנאים נוספים צריכים להיות פירוז מוחלט מכל פעילות חמושה בשטח כזה ומנגנון פיקוח עצמאי על כך.
בוודאי שאף לא אחד מהתנאים הללו מתקיים כיום, ולו ברמז, בחבלי יהודה ושומרון. נהפוך הוא, נוכחותנו חשובה שם אף יותר מתמיד אל נוכח העדויות האחרונות לזליגת הג'יהאדיזם החולני לתחומי ארצנו, אף משני צידי "הקו הירוק" לצערנו.
הגיע הזמן לגנוז את אשליות האתמול ולהתמקד בפיתוח הארץ לטובת תושביה, כולל מיעוטיה, בהתאם לחזונו ומורשתו של זאב ז'בוטינסקי ז"ל שצדקת ואמיתות דרכו, הנבואית כמעט בזמנו, ניכרת בימינו יותר מתמיד.