בפרשת ויקהל אנו קוראים על משה הממנה את בצלאל בן אורי להיות אחראי לבניית המשכן. מדובר בתפקיד משמעותי בהיקפו, האחריות שהוא נושא בחובו וכן ביחס לכמויות האוצר שהוא כולל ובהן זהב וכסף בכמויות פנטסטיות. המקור למינוי הוא אלוקי: "ראו קרא ה' בשם בצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה, וימלא אותו רוח אלוהים". עם זאת, חכמי התלמוד שמו לב לדקות הלשון, והם שאלו את עצמם מה עושה כאן המילה "ראו", מדוע לא פונה משה אל העם ואומר להם בפשטות: קרא ה' בשם בצלאל? וכך היא לשון הגמרא:
"אמר רבי יצחק: אין מעמידין פרנס על הצבור אלא אם כן נמלכים בצבור, שנאמר: ראו קרא ה' בשם בצלאל. אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: משה, הגון עליך בצלאל? אמר לו: ריבונו של עולם, אם לפניך הגון - לפני לא כל שכן? אמר לו: אף על-פי כן, לך אמור להם. הלך ואמר להם לישראל: הגון עליכם בצלאל? אמרו לו: אם לפני הקדוש ברוך הוא ולפניך הוא הגון - לפנינו לא כל שכן?" (ברכות נ"ה, א').
אם נשווה את דברי המדרש למוכר לנו מתרבות המשטר הנהוגה בימינו, אומנם נכון הדבר שהבחירות אצלנו הן דמוקרטיות. אולם, עם זאת, חלוקת התיקים וכן לא מעט מינויים נוספים נעשים בידי ראש הממשלה ובעלי תפקידים נוספים, ללא כל התייעצות עם העם. כמה וכמה פעמים אנו עדים למינוי שגורר אחריו רינונים, ערעורים לבג"ץ או ביקורת בדרכים אחרות. המדרש שלפנינו טומן בחובו סוד גדול: גם אם הכוח למנות נתון לך, עדיין כדאי להתייעץ עם העם לפני כן ורק לאחר מכן לצאת בהכרזה. בדרך זו המנהיג מונע מעצמו אפשרות עתידית, מבישה למדי, לבטל את המינוי ועוגמת נפש ממי שאמור היה לקבל את המינוי וכעת התברר שלא ניתן לממש את ההבטחה.
סכנה נוספת שקיימת בעת מינויים היא יכולתו של המנהיג למנות מהקרובים אליו וכך לדאוג להם או לאינטרסים שלו; אינטרסים שלא תמיד עולים בקנה אחד עם דרישות התפקיד. המדרש מנסה להתמודד גם עם סכנה זו באמצעות פירוש המילה "ראו", וכך היא לשון המדרש:
"ויאמר משה אל בני ישראל: ראו קרא ה' בשם. זה שאמר הכתוב 'ומְצא חן ושכל טוב בעיני אלוהים ואדם' (משלי ג'). מהו כן? בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא למשה בהר על מלאכת המשכן, הראהו כל כלי וכלי היאך לעשות, שנאמר 'ורְאה ועַשה בתבניתם אשר אתה מראה'... כיון שסידר לו כל דבר ודבר, אמר משה: ריבונו של עולם, מי יעשה כל זאת? אמר לו: 'ראה קראתי בשם בצלאל'.
"כשירד משה, אמר להם לישראל: כך אמר לי הקדוש ברוך הוא, לעשות לו משכן קרשים ומזבח ושולחן. אמרו לו: ומי יעשה כל זאת? אמר להם: בצלאל. התחילו ישראל מרננים על משה ואמרו: לא אמר הקדוש ברוך הוא למשה לעשות את המשכן על-ידי בצלאל, אלא משה מעצמו ממנה אותו על שהוא קרובו. משה מלך ואהרן אחיו כהן גדול, בניו סגני כהונה, אלעזר נשיא הלוי, בני קהת נושאי המשכן וזה שליט על מלאכת המשכן. כל הגדולה הזו מבקש משה לכוון.
"אמר להם משה: אני לא עשיתי כלום מדעתי אלא הקדוש ברוך הוא אמר, והוא מראה להם: ראו קרא ה' בשם בצלאל. לקיים מה שנאמר 'ומצא חן ושכל טוב בעיני אלוהים ואדם'. הוי ומצא חן ושכל טוב בעיני אלוהים - זה בצלאל, שאמר הקדוש ברוך הוא: ראו קרא ה' בשם" (תנחומא ויקהל, ג').
דיוקים אלה של חז"ל מלמדים אותנו, כי אם בשלטון אלוהי נוטלים רשות מהעם, על אחת כמה וכמה שבשלטון דמוקרטי חייבים לשתף את הציבור בהחלטות, כך שהן יהיו מקובלות על הציבור ולא יעוררו ביקורת שלא פעם מביאה למפח נפש גדול.
