אפליה בין ילד יהודי, מוסלמי ונוצרי

אפליה בין ילד יהודי, מוסלמי ונוצרי. בהתאם לדין העברי, החיוב בצרכים ההכרחיים של מזונות ילדים עד גיל 6 חל אך ורק על האב, כאשר מעבר לגיל 6 הדעות חלוקות. בהתאם לכך נוצר מצב בו תשלום המזונות עבור ילד יהודי גבוה משמעותית מהתשלום עבור ילד נוצרי או מוסלמי. נכון להיום, אבות גרושים יהודים אשר משכורתם בגובה השכר הממוצע במשק ואף יותר, ושיש להם שני ילדים ומעלה, נידונים ביום חתימת הסכם הגירושין לחיי עוני. ברוב המקרים רמת החיים של שני ההורים יורדת בעקבות הפרידה והגירושים (משתי משכורות המתחזקות בית אחד, כל אחד מההורים מתחזק בית באופן עצמאי), אך במציאות הנוכחית, עקב אופן קביעת שיעור המזונות, נוצרים פערים עצומים בין שני בתי הילד. אם בעבר ילדים היו בעיקר או רק עם אמם לאחר גירושים, והיה צדק רב בתמיכה כלכלית של האב עבור ילדיו, הרי שהיום, כאשר הילדים שוהים זמן משמעותי אצל ועם האב, אשר מתוך כך מחויב בהוצאותיהם השוטפות כשהם איתו, הרי שפערים אלו גורמים לרמת חיים שונה משמעותית אצל כל אחד מההורים.

האם יש תקווה לשינוי?

בסוף שנת 2013 פסק כבוד השופט (בדימוס) יעקב כהן (תמ"ש 16785-09-12) בפסק דינו הידוע "איני יכול יותר", שאין כל צורך בתשלום מזונות עבור הילדים (בתיק זה להורים שלושה ילדים), מאחר שהכנסות ההורים דומות וחלוקת זמני השהות בין ההורים אף היא שווה. אחרי שנים רבות בהן כבוד השופט כהן, כמו כל שאר שופטי המשפחה, חייב רק את האב במזונות הילדים, לקראת פרישתו פסק השופט כהן לראשונה לפי ליבו, כשהוא אכן מונחה על-פי טובת הילדים, וקבע בפסק דין מנומק היטב כי השינויים החברתיים וערכי הצדק והשוויון של מדינת ישראל מחייבים את בתי המשפט לקבוע הלכות חדשות בדיני מזונות ילדים. על פסק הדין של כבוד השופט כהן הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי (עמ"ש 50603-01-14) והערעור התקבל. בית המשפט המחוזי קבע שסכום המזונות כולל המדור יופחת ב-50% מהסכום המקובל. למה דווקא 50%? השופטים לא נימקו. חישוב מהיר מראה את הפער בהכנסות לאחר תשלום המזונות שנקבעו במחוזי: לאם - שכר נטו של 13,300, שכר דירה של 4,500 ומזונות מהאב עבור הילדים בסך 2,875. כלומר האימא פותחת את החודש עם 11,675 שקל. לאב - שכר נטו של 12,500, שכר דירה של 4,500 ותשלום מזונות לאם על סך 2,875. האבא פותח את החודש עם 5,125 שקל. במילים אחרות מהכנסה כמעט זהה לשני ההורים, נוצר פער זועק לשמיים. גם כאשר נקבע (באופן די חריג כמובן) שסכום המזונות יופחת ב-50%, הכנסתה של האם בעקבות תשלום המזונות הפכה להיות יותר מכפולה מזו של האב. אם ניקח בחשבון הוצאות חריגות המתווספות לסכום המזונות ומתחלקות בשווה בין ההורים, כמו חוגים, צהרון או טיפול שיניים, הרי שהפער למעשה גדל, ומצבו של האב הופך להיות עגום אף יותר. כיצד יוכל האב להמשיך לכלכל את ילדיו בזמן שהם עמו (מחצית מהזמן)? כיצד הילדים יגיבו לפערים הברורים ברמת החיים של ההורים? ומתוך כך נשאלת השאלה האם אכן נקבעה כאן טובת הילדים? האב הגיש ערעור לעליון, אשר ביקש את תגובת היועץ המשפטי לממשלה. לאחר שזו התקבלה, יחד עם עמדת מועצת הרבנות הראשית, החליט בית המשפט לקיים דיון בתיק. הדיון יערך השבוע במאוחד עם תיק נוסף, דומה בעיקרו. האם אנו בפתחו של עידן חדש בו בית המשפט העליון יקבע הלכה חדשה לאופן קביעת שיעור מזונות ילדים אשר תהיה ברוח התקופה ומונחית דין צדק? האם עבור ילד יהודי, מוסלמי ונוצרי החיים במדינת ישראל ישולם סכום מזונות זהה? האבות הגרושים וילדיהם ממתינים לפסק הדין בתקווה.