לא קל להגדיר שתיקה, מפני שהיא היעדר, ואיך נאמר מה הוא הדבר אם הדבר איננו. כך נדמה. אבל לא הוא. יש "אֱוִ֣יל מַ֭חֲרִישׁ" מפני שאין לו מה לומר. במושב חכמים, גם הוא, מוכה האלם כביכול, "חָכָ֣ם יֵחָשֵׁ֑ב", בלי מאמץ, בלי עשייה כלשהי. אילו חשב שיש לו מה לומר והיה אומר, היה מועד באורח בלתי נמנע, כי על כן הוא אוויל. אבל הוא לא דיבר ולא מעד והנה החכמים המקיפים אותו מודדים אותו על-פי חזקת ישיבתו ביניהם. אך אם "אֹטֵ֖ם שְׂפָתָ֣יו", אם השתיקה היא תוצאה של פעולה, של אטימת השפתיים, של מאמץ לא לומר את המיותר, מפני שמיותר אינו אלא מחסר, או לא לדבר מבחירה ומצניעות במקום גדולים מתוך הכרה כי העולם עומד על כבודם של זקנים, או מאמץ שלא לדבר מפני מה שאומר הכתוב (משלי ט"ו, ל"א) אֹ֗זֶן שֹׁ֭מַעַת תּוֹכַ֣חַת חַיִּ֑ים בְּקֶ֖רֶב חֲכָמִ֣ים תָּלִֽין" ועל כן בין גדולים מקשיבים למה שיש להם לומר ואוטמים ביודעין שפתיים מדבר, או מאמץ של איפוק,לא למהר להשיב עלבון לעולב מפני שריב נוטה להכפיל ולשלש עצמו עם כל מענה לריב, וגדול השלום - או אז השתיקה היא מאמץ, היא עשייה, והשותק נבון. ואפשר להגדיר שתיקה כברכה. על כך אמרו חכמים, יפה שתיקה לחכמים.
אבל לא תמיד היא יפה. מי שרואה עוולה בעולם, ואומר לליבו, כבר אמר שמעון בנו של רבן גמליאל "כל ימי גדלתי בבין החכמים ולא מצאתי לגוף טוב משתיקה" (אבות דרבי נתן) אשתוק אפוא גם אני לשמור על גופי, כי עולם מעוול אינו עוצר, והוא נפרע ממי שמוקיע אותו, שתיקה זו אינה יפה, לא רק מפני שהיא מעוותת מה שאמר רבי שמעון, אלא מפני שהיא שתיקה שיש בה פעילות, אטימת שפתיים מפחד, שמשמעה השלמה עם רעה שמצווה לגנותה.
עונשה של השתיקה אכן יש ומילה שווה סלע, מטבע יקרה, ושתיקה שווה שני סלעים, ויש שתיקה שאינה שווה אפילו פרוטה או איסר, להפך, היא עולה, בשיעור בו קונסים חילול השם.
ויפים דברי הילקוט שמעוני על משלי שהוריש לנו סיפור של פולמוס דמיוני בין שני מתפלספים שבאו לטעון טענותיהם לפני אדריאנוס. אחד היה מלמד על הדבור שהוא יפה ואחד היה מלמד על השתיקה שהיא יפה, אמר אחד למלך, מרי, אין טוב מן הדבור בעולם, אמר לו, היאך? אמר לו אילולא הדבור לא היו המלכים מתמלכין, והכלות מתקלסות, ומשא-ומתן בעולם, והספינות פורשות בים. אמר ליה אנדרינוס יפה דברת. עכשיו פנה לשני, היאך אתה למד על השתיקה? בא לדבר עמד חברו וסטרו על פיו!
אמר ליה המלך, למה סטרת אותו? אמר ליה, מרי, משלי-יפה הדיבור- על שלי למדתי-ודיברתי, מדבור על דבור, וזה בא ללמד משלי - יפה הדיבור להגן על השתיקה שלו באמצעות הדיבור שלי. סטרתי לו על פיו כדי שילמד משלו-השתיקה, על עונשה של השתיקה. מעשה נאה.
ונפטיר במה שאמר שלמה למי שבעקבות הפולמוס הזה וראה משום מה דווקא בשותק את המנצח, "אמר שלמה, לא אמרתי שתעלם פיך ותהא שותק ויושב, אלא חשוך שפתיך מלהשיח בחברך" מלפגוע בו, מלהוציא עליו דיבה, מלעלוב בו, לקיים " נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה", אבל לצורך, להוראה, לתיקון עןלם ולישובו, להגדיל תורה ולהאדיר - יפה הדיבור מן השתיקה.
ערב שבת ויקרא התשע"ו