"נאמנים פצעי אוהב"

מנכ"לית ארגון שוברים שתיקה, יולי נובק, לא יכלה לאחל לעצמה מראיין מפרגן ונוח יותר מאשר ירון לונדון, בתוכנית האקטואליה שלו אתמול בערוץ 10. כמקובל אצל "לונדון את קירשנבאום" - תוכנית האקטואליה הכי מוטה פוליטית הקיימת היום בערוצי הטלוויזיה - גם במקרה של נובק, היא נערכה במעמד של צד אחד בלבד, במעמד של מראיין ששמר אמונים לפסוק הידוע ממשלי: "נאמנים פצעי אוהב". מאז שידר הערוץ השני בשבוע שעבר את התחקיר המקומם שלו על מעללי תחקירני הארגון - שנחשפו כמי שחוקרים צעירים שסיימו את שירותם הצבאי בנושאים שאין להם דבר וחצי דבר עם נושאי מוסר והתנהגות צה"לית לא ראויה כלפי פלשתינים בשטחים - שוב מצא עצמו הארגון שגם קודם לכן ספג ביקורת ציבורית ופוליטית נוקבת - מותקף פעם נוספת. הפעם נתפס "שוברים שתיקה" באחת מנקודות השפל היותר מביכות שלו. פשוט מפני שהמצלמה והמיקרופון חשפו את מלוא חרפתו. כל הדיבורים הנשגבים על מטרת הארגון לשכנע את עמישראל בחולי המוסרי שגורם הכיבוש, התגלו כברבור טהרני שנועד להרחיק לכת הרבה מעבר למאמץ לספק תחמושת לכל מי ששוקד בעולם על הכפשת צה"ל כמבצע פשעי מלחמה בשטחים. עד לשידור התחקיר הנדון בערוץ השני, התאמצו סניגורי הארגון בכנסת ובתקשורת, להדוף בעיקר את הטענה, כי שוברים שתיקה הטוען השכם והערב שמטרתו היא שכנוע הציבור בישראל, נואש בעצם מניסיון זה, והעתיק את פעילותו לזירה הבינלאומית הנוחה יותר. שהרי בשווייץ, בגרמניה ובמועצת האו"ם לזכויות האדם אין צורך אפילו להתאמץ כדי לשכנע לאלו פשעים אחראית ישראל. אבל אחרי שצופים בתחקירני הארגון מתשאלים חיילים משוחררים כיצד פועל צה"ל מול מנהרות החמאס בעזה(!) קשה להסביר שמדובר בעצם בארגון המודאג מן האתיקה הצה"לית. נקודת החולשה ההסברתית הזו של הארגון הודגמה היטב באותו ערב שבו שודר התחקיר, כאשר המנחה קרן מרציאנו ניהלה דו קרב צעקות עם מנכ"לית שוברים שתיקה, יולי נובק, שהוזמנה לאולפן כדי להגיב על התחקיר. קרב הצעקות לא סייע במאומה כדי לחלץ מנובק תשובה לשאלה הבסיסית ביותר. שאלה של היגיון פשוט: לשם מה יש לחקור את חיילי צה"ל בקשר לאופי המבצעי והלוגיסטי של פעולתם בשטחים? במה יסייע המידע שיתקבל משאלות כאלו כדי לקדם את חשיפת את חולשת הצד המוסרי של פעילות צה"ל, את מארת הכיבוש?! במקום להשיב על כך, בחרה יולי נובק, בצדק מבחינתה, להתמקד בתקיפת הנבלים האמיתיים, לדעתה: השתולים ששלחו בעורמה ארגוני הימין כדי להחדיר לשורות האידיאליסטים של שוברים שתיקה, פרובוקטורים נבזיים. באולפן שישי של הערוץ השני, נשלחה (כצפוי) למשימת ההגנה, יו"ר מרצ זהבה גלאון, שגם היא העדיפה לעשות שימוש בקלישאות האהובות עליה (סתימת פיות, דיכוי חופש הביטוי והביקורת הדמוקרטית על מעללי השלטון), במקום להסביר בפשטות כיצד מתיישבות כל המטרות הנשגבות הללו עם שאלותיהם של תחקירני שוברים שתיקה. אתמול, חזרה יולי נובק על טקטיקת הסטת האש לכיוון הנוח לה. ומכיוון שהייתה אורחתו של מראיין כמו ירון לונדון, שכדרכו לא טרח לעמת את מנכ"לית ארגון שוברים שתיקה עם מישהו שחולק על עמדתה (בכל זאת, מדובר בנושא טעון מאין כמוהו), כך שבאולפן התנהל דיון משפחתי, קרקסי מבחינה עיתונאית. הוא הזכיר יותר מה שידוע בכנסת כ"שאילתה מוזמנת", תרגיל פרלמנטרי מקובל, שבו שר יוזם הצגת שאילתה מצד חבר כנסת ממפלגתו, שאילתה שתעניק לו הזדמנות לפרוש את משנתו בדרך הנוחה לו ביותר, מבלי להסתבך במוקשים אופוזיציוניים. וכך, אחרי שלונדון ונובק הכינו מראש את מופע ההגנה, בתחקיר שהקדים את הראיון הפומבי, נזף לונדון בחביבות במרואיינת היקרה שלו: "אתם התחרבשתם!" קרא בהתרגשות נוגעת ללב לעברה של נובק, שסוף-סוף ניפקה הסבר דחוק: "אנחנו עוסקים במנעד רחב מאוד של נושאים", סיפרה המנכ"לית על ההתרחבות הפתאומית של היקף פעילות ארגונה. אתמול הסתבר שלא רק ירון לונדון באולפן הפוסט-ציוני שלו נזעק להגן על הארגון שנקלע למצוקה. גם נחום ברנע בידיעות אחרונות, התגייס למשימה. הוא תקף בעיקר את הערוץ השני על שבכלל שידר את התחקיר מבלי לבצע בדיקה מקדימה ראויה, את ראש השב"כ לשעבר אבי דיכטר ואת אלוף פיקוד מרכז לשעבר, האלוף (מיל) אבי מזרחי (שרואיינו במסגרת התחקיר), ואת הפוליטיקאים שהזדרזו לעלות על עגלת התוקפים, מבלי שיחמיץ כמובן את שמו של נתניהו (תגובה פבלובית קבועה). לעומת זאת נשמט מרשימת הפוליטיקאים הראויים לגינוי, שמו של יו"ר יש עתיד יאיר לפיד, שגם הוא תקף בחריפות את שיטות הפעולה של שוברים שתיקה. הכיצד???? איך פיספס ברנע את שמו לפיד? פשוט נורא. יאיר לפיד הוא אחד המועמדים שמקדם ידיעות אחרונות במרוץ לראשות הממשלה. נחום ברנע לא יקלקל לו את המרוץ הזה. ומה לגבי שוברים שתיקה? נאמנים פצעי אוהב מס' 2: ברנע הסב את תשומת ליבם של חברי הארגון לכך שכיום עבודתם מיותרת. פעילות צה"ל בשטחים כה שקופה, חשופה ומבוקרת, עד שאין בה צורך.