טיבה וטבעה של ספרות גדולה, שיכולה היא למבחן הזמן. סופר גדול - או ליתר דיוק, סופר ענק - הוא סופר שהכתיבה שלו גוברת על מחסומי זמן והוא מצליח לגעת, בדבר הזה שקוראים לו
"כתיבה אלמותית". כזה היה - ונותר - שמואל יוסף עגנון. כזה היה - ונותר - ג'יימס ג'ויס. כזה היה ונותר ט"ס אליוט ורבים הם סופרי עולם, שנכנסו אל תוך הקאנון של ספרות הנצח, בין אם כתבו הם ספרות זו, בשפה האנגלית, בשפה ההינדית וגם/או בכל שפה אחרת, תהיה היא שפה נידחת שבנידחות. לא השפה עומדת כאן למבחן, אלא הרעיון והרקתו למלים, הוא העומד כאן למבחן.
אהרון מגד ז"ל, היה מן הסופרים הגדולים שהעמידה הספרות העברית והישראלית והוא ליווה אותה, מאז עלייתו ארצה, מפולין - בגיל שש, עבור לתקופת ילדותו ושחרותו, ברעננה (שאותם זמנים עוד הייתה מושבה), המשך בגימנסיה הרצליה תל אביב, עבור בתקופת ההכשרה, בקיבוץ גבעת ברנר, כמו-גם חברות, משך 12 שנה בקיבוץ שדות ים והמשך במגוריו בתל אביב.
אהרון מגד ז"ל, זכה בשורה של פרסים רבים ובכללם פרס אושיסקין, פרס ברנר, פרס עגנון וכן זכה הוא - שלוש פעמים בפרס ראש הממשלה לסופרים עבריים - ובפרס ישראל. לפני כשנתיים ומעלה, קיבל הוא אות יקיר תל אביב, המוענק ליקירי העיר, מטעם עיריית תל אביב-יפו. בנוסף להיותו סופר, היה הוא מחזאי ומחזותיו הוצגו בתיאטראות "
הבימה" ו"האהל" ואף תורגמו והופיעו בתיאטראות עולם, באנגליה, בצרפת, בארגנטינה, בארצות הברית ועוד.
מי מאיתנו שאינם צעירים עוד לימים, זוכרים -
בימיה הראשונים של הטלוויזיה הישראלית, שהייתה ערוץ בלעדי ושדרה, בשני צבעים (שחור-לבן) - הסדרה "חדווה ושלומיק", שזכתה לפופולריות רבה והתבססה על הרומן שכתב הוא - בשנת 1954 - הידוע בשם: "חדווה ואני".
קרוב למניין של ארבעים ספרים, לערך, כתב אהרון מגד המנוח, בימי חייו ובהם ספרי מסות וספרי ילדים ולא רק ספרות בדיונית, למבוגרים, כמו-גם, לפחות עשר מחזות. אהרון מגד ז"ל, זכה להתייחסות נרחבת ומקפת של הביקורת הספרותית ושורה ארוכה של מאמרים וביקורות על ספריו, מצויה בכתובים, כאשר חלקה אינה נזכרת ואינה נכללת באינטרנט, מן הסיבה הפשוטה,
שביקרת ספרותית ומאמרים אלה, נכתבו, קודם לתקופת האינטרנט ולא נכללו - בשל כך - באינטרנט.
ניתן לומר, במידה רבה של ביטחון, שדורנו אנו פספס והחמיץ גדלותו של אהרון מגד ז"ל, שעד לפני מספר שנים, לא פסק מכתוב. עם זאת, מאחר שכתב הוא על עניינים, שאינם בגדר ומסוג של "
האח הגדול" וסגנון הריאליטי שפשה ופשט במקומותינו, הרי לא זכה הוא למקומו הראוי, בציבוריות הישראלית, כסופר גדול וחשוב. הוא אשר כתבנו, תחילתם של דברים.
זה הוא מבחנו המבדל בין סופר גדול לסופר ענק. אהרון מגד המנוח, היה סופר גדול, אך - למגינת הלב, גדלותו הספרותית לא הייתה משיעור קומתם של ש"י עגנון, ג'יימס ג'ויס וט"ס אליוט, שהזכרנו, תחילתם של דברים.
לכן, לא עמד הוא במבחן הזמן והאבק כיסה - במידה זו או אחרת - על גדלות יצירתו. עם זאת, חלקו של אהרון מגד ז"ל בספרות הישראלית, הינו בלתי ניתן לביטול וידיו רב לו, בעשייה הספרותית של הספרות העברית והישראלית המתחדשת, על פני מספר דורות -
דבר שנבע בשל גילו המופלג ובשל היותו יוצר, שלא פסק מליצור, כמעט עד ימיו האחרונים.
יהיו דבריי אלה מנחת נוחם ודברי הספד וזיכרון לזכרו של סופר גדול זה, שנולד אל תוכה של משפחת סופרים, שאחיו, מתי מגד, אף הוא סופר היה, אשתו - אידה צורית תבדל"א - אף היא סופרת ובנו, אייל מגד, הינו סופר, אף הוא ונשוי לסופרת,
צרויה שלו.
