משוגעים תרדו מהחייל! מי שמילא את אחד ממצוות התורה באופן הכי מוסרי, הכי צודק, הכי נכון, להרוג את מי שבא להרוג אותך, את האויב שלך, מרצח מתועב ונקלה, אותו הכנסתם לכלא?! מה קורה פה? הכול השתבש בשכל באופן המוטרף ביותר? הטוב הפך לרע? פעם דיברו בעולם על דבר הזוי! הקורבן מזדהה עם מי שבא לעשות לו רע... תסמונת שטוקהולם כינו זאת, אבל זה כבר קטן עלינו, אצלנו תמיד עולים מעלה, מעלה, 'עד השמים'. לא רק הזדהות עם הרוצח, אלא להעניש את המציל, לא צל"ש אלא 'סינימה בלש'...
מדוע זה גרוע מתסמונת שטקהולם? ב-23 לאוגוסט 1973 נלכדה קבוצה של בני ערובה בחדר כספות של בנק בשטוקהולם. שודדי הבנק החזיקו בקורבנותיהם במשך חמישה ימים. בפרק זמן זה נרקמה בין החטופים לחוטפיהם מערכת יחסים במהלכה עברו החטופים תהליך של הזדהות נפשית עם שוביהם. כמה מן החטופים העידו במשפט לטובת הכנופיה, גייסו ממון לתשלום עורכי הדין, ואחת מן הקורבנות אף נישאה לחבר בכנופיית השודדים. מכאן זכתה התופעה הפתולוגית של הזדהות הקורבן עם מענהו לכינוי זה, במהלכה נוצר קשר אמוציונאלי הנובע מן התלות של הקורבן במענהו, קשר הולך ומעמיק לאור העובדה שיש בידי החוטף יכולת לרצוח את קורבנו. הקשר מועצם מאחר שבסופו של דבר החוטף נמנע מלפגוע בקורבנו. תחושת ההקלה הנובעת מהסרת האיום מחוללת רגשות של הכרת תודה מעורבים בפחד המסלקים מנפשו של הקורבן רגשות שליליים כלפי החוטף.
האם תסמונת ירושלים שלנו אינה גרוע יותר? בוודאי שכן. איננו יודעים מה אירע באותם ימים בהם היו בכפיפה אחת החוטפים והחטופים באותו בנק בשבדיה. אולי החוטפים האכילו אותם, השקו אותם, הניחו להם לנוח ולישון כאוות נפשם, ערכו עם החטופים שיחות ברמה פילוסופית, המציאו יחד משחקים, צחקו ביחד, והשהייה הלא אלימה הביאה את החטופים להכרת תודה. ייתכן גם שהקורבן נחשף לאישיותם ומניעיהם של החוטפים, כמו רקע פוליטי או אידיאולוגי, וכאשר נחשף הנחטף אט אט אל הנרטיב של מענהו ומזדהה עמו הוא מסוגל לקבל את העמדות הפוליטיות או החברתיות של החוטף. יודעים מה? זה עדיין מתקבל על הדעת, עוד אפשר להבין את זה. זה משונה, זה מוזר, אבל עשוי לקרות. זה רחוק שנות אור ממחול השדים שמתחולל כאן.
נפתחו השמיים
שני מחבלים מגיעים לשכונת תל רומיידה בחברון כדי לרצוח יהודים (אם היו נרצחים ח"ו ילדים יהודים בתחפושת, או חיילים, היו סמוכים ובטוחים שזה לא היה מביא לכעס או לזעם מיוחד, מה קרה כבר? אז עוד יהודי הלך, הרי כל יום זה קורה). המחבלים יקירי מצקצקי הלשון, הצבועים העלובים באשר הם, מצליחים לדקור חייל ולפצוע אותו. הם נורו ואז (איך לא) רצו מצלמות "בצלם" לתעד חייל שירה כדור נוסף לאחר שהם היו כבר מנוטרלים (מעניין שהמצלמות האלה מושבתות כאשר מתרחש רצח של יהודים). ובאותו רגע נפתחו השמים על החייל... ושר הביטחון הכריז "אבוי לנו אם נפעל בניגוד לערכי המוסר והמצפון שלנו". באמת. מה פירוש המילה מוסר, אליה כיוון הרמטכ"ל? הוא התכוון מן הסתם לתורת המידות, והרי התורה כבר מתארת את הטוב שיבחר לו האדם ואת הרע שהאדם צריך לרחק ממנו או להשמידו, ולמה התכוון הרמטכ"ל במילה מצפון שלנו? האם לחובת הלב לנהוג על-פי עקרונות המוסר? אז שוב הגענו למוסר? האם לא צריך להרוג את מי שבא לבצע בך הרג? במקרה היית זריז ממנו, ולא עלה בידו, אבל המוסר קובע שצריך רוצח בפוטנציה להשאיר בחיים? לטפל בו, לחתן אותו, לאפשר לו לימודים, וביקורים, והטבות כספיות מהרשות? אפוא זה כתוב?
חופש המצפון על-פי אבן שושן זו החרות הנתונה לכול אזרח במדינה דמוקרטית בענייני הכרה והשקפת עולם! ואולי לא צריך להשתמש במילה מוסר אלא שימוש כלשהוא מענף הפתולוגיה? מאחר שמתכחשים לאמת שהערבים רוצים להשמיד את היהודים, הרי שמנגנוני ההגנה מחוללים הכחשה של המציאות. לכן גם מסולקים מאמצעי התקשורת הישראלית ביטויי אנטישמיות ערבית הגדושים בדה לגיטמציה של מדינת היהודים ודמוניזציה של היהודי. ואולי נצטט את
אהרון מגד שהלך לעולמו השבוע שאמר כך: "נוכחנו בתופעה אשר קרוב לוודאי אין לה תקדים בהיסטוריה. הזדהות אמוציונאלית ומוסרית של רוב האינטליגנציה בישראל עם בני אדם המחויבים גלויות להשמדתנו". גם הוא וגם בנו אייל התפכחו לרגע בפרהסיה של ה"נאורים", אבל אז הגיע החרם של השמאל, והם כאנוסים, כמרנוס, יישרו קו.
היה זה ז'אן פול סרטר בחיבורו על השאלה היהודית המאמת את תורת ה"אני במראה" הרואה את היהודי כמו יש עליו "חירות" עול כבד על צווארו. מהעדר עוצמה רוחנית הדרושה, מעדיף היהודי לחולל תהליך של הונאה עצמית או "מזוכיזם". מה שעושה היהודי לעצמו הוא מזוכיזם נטו. הוא מעדיף לא לראות את הרוצח שמולו, לא לשמוע את הקולות של האנטישמיות, להפוך את הנכון והמוסרי לרע, ולהפך. הכול מתערבב במוחו, וסופו של דבר שהולכת השולל היא קצרת מועד והמחיר שישולם יהיה גבוה יותר.
לחייל, חובש קרבי בגדוד, לוחם מצטיין, כבר עשו משפט ציבורי, כבר תלו אותו בכיכר העיר. הבכי והנהי על ישראל שהולכת לאיבוד שנכתב בכל ביב שופכין, בעת שנרצחים פה אזרחים, חיילות, חיילים, אימהות לילדים קטנים, סבים, טף, מעורר חלחלה. אימתי כבר תתגשם הברכה "רפואה שלמה לכול חליי עמך ישראל".
ולחייל המשך והייה יהודי גאה בעל מוסר ומצפון.
