שלום וברכה
כבוד השר,
קיים ביהדות כלל מוסרי עתיק יומין האומר "הבא להורגך השכם להורגו". חז"ל הורישו לנו את הכלל הזה ומשמעותו היא כי לאדם מותר להתגונן ולהציל את חייו במחיר חיי מי שמסכן אותו. בהקשרים הלכתיים, הכלל הזה קרוי דין רודף.
חז"ל מזהירים אותנו איפה מפני הרעות הבאות, ומצווים עלינו לשמור ולהגן על עצמנו ואף לא להסתפק בכך כי אם לחזות את הרוע, לחזות את מעשה ההוא שרוצה להרוג אותנו - זאת בשביל לקדם את הרעה, להישמר מפניה ולא להיות מופתעים. אין ספק כי כוונת חז"ל היא להרתיע את אלה המבקשים את רעתנו- אחרת מה יועיל לחזות את מעשיהם... והשאלה איפה איך אמורים להרתיע מראש את זה הבא עם סכין על-מנת לשחוט אותנו, האם אנו אמורים לשדר לו כי יש סיכוי טוב שיצא מהפעולה שלו חי או לשדר לו כי אין סיכוי כזה; מה דעתך אדוני שר הביטחון בסוגיה הלכתית זו.
יש מי שיטען, אדוני השר, כי הניסיון להרתיע את הסכינאים טיפשי הוא ונדון לכישלון, כי מי שיוצא מביתו כדי לרצוח יודע היטב כי יש סיכוי נדיב שימות. אי-אפשר להרתיע אדם כזה כמעט בשום דרך. מי שנחוש להרוג גם במחיר סיכון חייו אין עליו שום מורא, והשאלה היא לא שאלת ההרתעה כי אם שאלת "המדוע", מדוע שאדם צעיר יתאבד ובלבד שיעלה בידו לרצוח יהודים? ייתכן שהתשובה "כי השנאה השתלטה עליו". תשובה מספקת יותר "כי הוא מיואש", הוא צלל לרמה כה שפלה של ייאוש שבעיניו אין לחייו שום ערך מלבד להשתמש בהם ולהפוך דרכם לשהיד; דבר נעלה להיות שהיד. יש מי שיטען, אדוני השר, כי התשובה לאיום הסכינאות נעוצה דווקא בשאלה: "מה ניתן לעשות כדי להעניק לאותם הצעירים את התחושה כי חייהם ראויים הם, ובאופן הזה ירצו לחיות ולא ירצו למות ולהרוג.
כבוד השר, אינני בטוח אם אדוני מנוי על קבוצת טוענים זו, ובכל זאת יורשה לי לענות על טיעון כבד-משקל זה ברוח חג הפסח המתקרב, והפיוט הידוע חד גדיא ששמים דרכו את הדגש על המונח "רצף", כערך עליון שהמציאות בכללותה מתנהלת על-פיו. תיאורית הקוונטים, אגב, סותרת את הערך הזה ואומרת שהמציאות אינה בהכרח רציפה, זו למעשה הבעיה שבגינה הרבה פיזיקאים דחו את התורה הזאת - אחד מהם הוא איינשטיין ולא אחר, זאת כי החיים אותם חווים בפועל הם רציפים, אין שום פעולה שלא קדמה לה פעולה אחרת אשר הביאה לקיומה, וגם אין שום פעולה שבעקבותיה לא תתקיים פעולה הנגזרת ממנה. זהו מקור תכונת "הניבוי" המדעית שבלעדיה לא ניתן לאמת שום תורה או תיאוריה.
זה לגבי המדע. אבל גם בחיים היומיומיים אנו עושים שימוש בערך הטבעי של הרצף ומנבאים דרכו את מהלכינו, או ליתר דיוק חלק קטן וסביר מהמהלכים שלנו אך לבטח לא את כולם כי לרצף אין סוף; אין באפשרותנו לנבא מעבר למספר מהלכים ספורים ומוגדרים; אולם מכשול זה אינו מוביל אותנו לזנוח את ערך הרצף בתואנה כי ממילא איננו יודעים מה ייוולד מחר. שיכלנו הישר מורה לנו להתנהל על-פי קוד התנהגותי בסיסי כמעט חייתי, וכאילו הרצף הנגזר מהקוד הזה ילווה אותנו לעד ולעולמי עולמים. עלינו להיזהר למשל בחציית כביש סואן בשביל להגיע אל המדרכה ולצעוד עליה, אבל אם יבוא בכל זאת אוטו וידרוס אותנו על המדרכה אזי ראוי לציין כי לפחות עשינו את המוטל עלינו וניבאנו את המהלכים הראשונים: נזהרנו בחציית הכביש.
האדם, משחר קיומו, משתמש תדירות בערך הטבעי של הרצף ומחשב דרך הרצף הזה את הצעדים המקסימלים שינבאו את השמירה על חייו. "השמירה על החיים" יכול להיות לה גם ערך תרבותי, חינוכי, השכלתי, מוסרי... כל הערכים האלה שותפים ללא ספק בשמירה על חיי האדם כחבר בציוויליזציה האנושית, אולם קיים בנוסף ערך גולמי לחיים שאף החיה נכנסת במעגל שלו, ומשתמשת כאדם, בתכונת הרצף הטבעי, בשביל לחשב דרכה את הצעדים המקסימלים המנבאים את השמירה על החיים; זהו בעינו אינסטינקט השמירה על החיים הקיים גם אצל האדם, ואינו נופל מאינסטינקט החיה. מובן וברור לנו למשל, כי כאשר המדובר בשמירה על החיים הגולמיים, ערכי התרבות והמוסר אינם נכנסים בטבלת החישוב של רצף הצעדים שמנבאים דרכם את השמירה על חיינו.
הניסיון להרתיע הוא פעולה אינסטינקטיבית הנכנסת למעגל הפעולות הרצופות, והמנבאות את השמירה על ערך החיים הגולמיים- אם תרצה החייתיים כאשר הערך הגולמי של החיים מאוים בפועל. אינני מרתיע כאן את המחבל שיוצא לאיים על התרבות שלי, אני מרתיע אותו מלקחת ממני את החיים, מלשחוט אותי בסכין, ולכן המשבצות של ערכי החינוך והמוסר אינן משתלבות ברצף הזה, ושיבוצן בכוח ישבש את רצף הפעולות לשמירה האינסטינקטיבית על החיים.
יש מי שיטען, אדוני השר, כי מחבל היוצא מביתו בשביל לרצוח לא ניתן להרתיע אותו, ולדידם, אם-כן, עלי לוותר על משבצת ההרתעה ברצף הזה ולהכניס במקומה את משבצת התבונה, היינו לבחון את השאלה - מדוע המחבל הזה יצא לרצוח, להגיע לתשובה (הוא מיואש) ולנסות לתת עליה את הדעת, על-מנת להעניק לאותו אדם שיצא למסע הרצח את התחושה כי חייו ראויים הם, באופן שירצה לחיות ולא ירצה למות ולהרוג.
כל מה שרציתי להגיד במאמר הזה הוא, כי אותם הטוענים מחבלים הם, ביודעין או לא, ברצף הטבעי של אחד הערכים הבסיסיים ביותר של המחשבה האנושית.