ראשית, עלי לציין כי עמדותיי לא השתנו בכל הנוגע לאי קבלת ה"רבנות הראשית לישראל" כראש מוחלט לדת בישראל, ובמיוחד בנושאי כשרות וגרות. יתרה מכך, לדעתי, על-פי עובדות שאני עוסק בהם כמעט יום יומית, הרי שרמת הכשרות של רוב ה"רבנויות" היא מתחת לנדרש ואף בגדר פיגולים ואילו ענייני ה"גרות" שלה אינם רחוקים מאלו של הרפורמים. אני עדיין יושב וחושב בהשקפה שיש להפריד את הדת מהמדינה כצורך תורתי ולכן ה"רבנות הראשית לישראל" היא המכשול הגדול ביותר לכך. אבל...
אישורו של הבג"ץ את בית הדין בבני ברק - של משפחת קרלי'ץ, להיות אחראי לגייר היה נמהר מדי וההתייחסות לעניין הייתה עקרונית מדי מאשר נקודתית, וזאת למרות שאני יודע היטב כי כל מעללי "בית הדין" הזה נמסרו בפרוטרוט לערכאות המשפטיות על-ידי נציגי הרה"ר ו"מנהל הגיור". אינני תמים ולכן אני בהחלט מניח שכל החלטה שיפוטית נובעת גם מההשקפות הרעיוניות של צוות השופטים, ועוד בסוגיית ה"דת והמדינה". אחריות שיפוטית הייתה לבוא ולהתעלות מעל ה"השקפות העקרוניות" ולבדוק לגופו של עניין את נקודת הפעילות של "בית הדין" הזה בעבר, ומה תהיינה ההשלכות אם ל"בית הדין" הזה תינתן יד חופשית ורשמית ל"גיורים". לצערי הרב נכונה הנחת היסוד הגורסת שאם באמת בית משפט ישראלי מעדיף גורם חרדי על פני גורמי ה"רבנות" הרי שאותו גורם "חרדי" אינו אלא ברמה דתית נמוכה יותר מזו המסורתית. וכך היו פני הדברים גם כאן. בית המשפט החליט לעודד כמה שיותר "פתיחות" בנושאי ה"גיור" גם כאשר היה מדובר בסכנה לאנדרלמוסיה אזרחית אח"כ, שתגרום למשרד הפנים להיוותר חסר אונים מול "גלי הגירה" מבוימים של גורמים בעייתיים ופליליים כאחד, תחת מסווה "חוק השבות".
ההיסטוריה הארוכה של בית הדין הזה, שעד לפני שלוש שנים לערך עמד בראשו הפוסק הליטאי מבני ברק, הרב ניסים קרלי'ץ, איננה סוגה בשושנים. בניו השתלטו על בית הדין הזה ועקפו את אביהם בהחלטות ובעיוותי דין, עד שלפני שלוש שנים פרש האב מראשות בית הדין והעביר את השליטה בו לרב שריאל רוזנברג, חתנו לשעבר. אבל באופן מעשי השליטה נותרה בידי האחים שמואל קרלי'ץ ומוטל'ה קרלי'ץ (השני כיהן בעבר כראש עיריית בני ברק). מאות משפחות ויותר ניסו בעבר לפנות לערכאות נגד בית הדין הזה בטענה כי נעשו בו מעשים פליליים כמו העלמת תיקים ועדויות. לבסוף, תוך טרור ממש, הפניות בוטלו. אם בעזרת מקל הטרור, אם בעזרת גזר ההשתקה ואם על-ידי שניהם גם יחד. מאחר ש"רבנות" בני ברק הרשמית כמעט שאיננה מוכרת על-ידי תושבי העיר הרי שרובם הגיעו לבסוף לבית דינו של רב העיר, הרב משה לייב לנדא, ובשנים האחרונות גם לבית הדין שפתח הרב שלמה מחפוד. אבל עיקר הזעקה עלתה זה עשרות שנים מ"בית הדין לגיורים" של בית דין זה.
לשם שמיים
לפני מספר שנים העיד בפני דיין בכיר ב"בית הדין לממונות" של בית דין זה כי "נושא הגיורים הוא אומנם בעייתי בבית הדין שלנו". עד להחלטת בג"ץ האחרונה למשל הרי ששנים רבות הסתיר בית הדין הזה מרבים שבאו ל"התגייר" אצלו כי אין בסמכותו לערוך "גיורים" מוכרים וכי אחרי שה"מתגיירים" ישלמו הון עתק הרי שהם יאלצו לחזור על ה"גיור" ב"רבנות" מוכרת זו או אחרת. כך למשל הגיע לידי סיפור (שאח"כ הועבר גם ל"מנהל הגיור הממשלתי" וגם לרבני בני ברק) של אישה אוקראינית מאור יהודה שבמשך שנתיים למדה ב"קורס לגיור של בית הדין" הזה ושילמה על כך מאות שקלים בחודש, כי לאחר שאחד מהרבנים בבית הדין (הרב ויזל) השיאה לחברה לחיים היא גילתה כי תיאלץ לעבור את הקורס מחדש ב"רבנות" כלשהי. מששאלה מדוע לא הוברר לה ולחברותיה על כך היא נענתה כי "לא שאלתן", ואח"כ גם הסבירו לה כי "זה היה לשם שמים". את הילדה שלה אומנם "גייר" בית הדין אך כאמור, ה"גיור" היה "לשם שמים" ולא הוכר על-ידי משרד הפנים. באור יהודה למשל ניהלה את ה"גיורים" הללו מזכירתו של ראש העירייה שלימים נפל לפלילים,
דוד יוסף. עבירה אחרת על החוק בוצעה על-ידי בית הדין הזה שוב ושב כאשר ה"מתגיירים" לא היו תושבי המדינה, ועל-פי החוק אסור היה גם ל"רבנויות" ל"גייר" כאלה.
כך "גוירו" אינדיאנים מדרום אמריקה, פועלים רומנים וסתם נכרים מחו"ל - כאשר בתחילת ה"גיור" נאמר להם כי "גיורם" יבטיח להם את האזרחות הישראלית, ורק כאשר סיימו את ההליך הם הבינו כי כספם היה לריק. "כסף" זה היה וזה הינו שם המשחק של בית הדין הזה, שעוד בימים שלא הייתה לו לגיטימציה הוא עבר מדי יום ביומו על החוק, והנה עכשיו מי יודע מה יעשה כאשר הפך בית הדין הזה ל"רשמי".
כדי להמחיש את סכנות העתיד די אם אכתוב כאן כי לפני שנים ספורות הגיע ל"רבנות הראשית לישראל" ידיעה כי יום אח"כ עומדות להגיע לישראל עשרות פרוצות מאוקראינה ל"גיור מזורז" באמצעות בלדרי וסרסורי ה"מאפיה". ה"רב הראשי" הרים בשעה שתיים בלילה טלפון לרב ניסים קרלי'ץ וכך בוטל העניין. במקרים אחרים היו אלה אזרחי מדינות זרות ש"גוירו" בבית הדין הזה על כתובת פיקטיבית בישראל. לאחים קרלי'ץ יש אח בבאר שבע ששמו נחום קרלי'ץ והוא חסיד חב"ד, האיש הוא אדם מבריק ובמיוחד בתחום המשפט. לאחר שבעבר הוא התגורר בבני ברק וגילה את מעללי אחיו, ואף איים בערכאות נגדם, הרי שהוא סולק בברוטאליות מבני ברק ואוים שאם יחזור מבאר שבע לבני ברק ידאגו אחיו לאשפזו בבית החולים לחולי נפש בגהה... אותם שופטים "עקרוניים" שאישרו את בית הדין הזה התעלמו נקודתית כי אישור בית הדין הזה יביא בעתיד ל"הלבנת" מסתננים, פרוצות ועוד מיני אנשי דלא מעליי. והכול כמובן בשם הזכות ה"עקרונית" ל"ליבראליזם" ול"חופש הגיור" וה"פולחן"...
איבר ממאיר
מזה מספר שנים מנסים ראשי בית הדין הזה לקבל לגיטימציה מבית המשפט כאשר היחצ"נות שלהם נסובה סביב היותם "ליבראלים" ו"מתקדמים" יותר מה"רבנות הראשית". מסתבר שהניסיונות הללו צלחו והרשות השופטת לא התייחסה כמו שצריך באמת ל"תיבת הפנדורה" הפלילית של בית הדין הזה, שלא רק שאינו "מהודר" אלא שהוא רחוק מכל אמת מידה של חוק דתי או חוק מדינה.
אבל בכך לא סיימנו את המבט לעומק הבעיה והצביעות. ראשי הציבור החרדי, ובמיוחד הליטאי, לצד ה"רבנות הראשית", לוקים אף הם בצביעות ובשקר. במקום לצאת נגד בית הדין המושחת הזה, שנמצא בתוך היהדות החרדית כאיבר ממאיר, הרי שכל העסקנים והרבנים פתאום תוקפים את אלה שבכלל לא הגישו את הבג"ץ בנושא: את הרפורמים והקונסרבטיביים. כך מחפשים את האבידה - על-יד הפנס המואר ולא במקום האבידה האפל של בני ברק, "עיר התורה והחסידות". אילו באמת הרפורמים היו נגשים לבג"ץ נגד ה"רבנות הראשית" הרי שספק אם היו זוכים אבל ה"פתח האורתודוכסי" של אנשי הפלילים מבני ברק היה טוב יותר לפריצה במערך ה"גיור", ולעתיד יהווה תקדים לכל "בית דין" שיוקם אראית ל"גייר" כל מה שזז. אבל משפחת קרלי'ץ - השולטת ב"יתד נאמן" ובמחנה הרב שטיינמן ואשר
אריה דרעי הוא ממקורביה הבולטים, מטילה מוראה על כולם עד שעל ימין החרדים אומרים שמאל ועל שמאל הם אומרים ימין.
ולסיום עוד נקודה לעניין האתיקה בהחלטת בית המשפט. השופט סלים ג'וברן הוא אומנם - כשופט, סוברני להחליט על-פי החוק כל החלטה שיפוטית אבל היה נאה מצידו של אדם כזה, שהינו בן לדת הנוצרית, לא להיכנס לתחום שיפוט שהינו דתי-הילכתי-יהודי טהור. אבל מסתמא שרק הפרדת הדת מהמדינה תביא לכך שנוכרים, ועוד מהזרמים ההסכלתיים של הנצרות, לא יתערבו בענייני היהדות.