גולדה מאיר (מאירסון), ראש הממשלה הרביעי של מדינת ישראל נולדה כגולדה מבוביץ בקייב. בגיל 5 עברה המשפחה לפינסק שם נודע לה על הפוגרום ביהודי קישינב. כבר אז היגרה המשפחה למילווקי שבארצות הברית.
גולדה התחילה בפעילות ציונית אינטנסיבית כבר בתום הכשרתה כמורה וארגנה הפגנות נגד רדיפת יהודים באוקראינה. בהיותה בת 20 נבחרה לייצג את מילווקי בקונגרס היהודי האמריקני.
עם עלייתה ארצה, אחרי שהייה קצרה בקיבוץ מרחביה, עברה לתל אביב והשתלבה מיד בעשייה הציבורית. היא גייסה תרומות בארה"ב למען יהודי פלשתינה ואחר כך הצטרפה כאחת המובילות במאבק למען מתן עצמאות לישראל.
מדיניות ישראלית חדשה לאחר הקמת המדינה שימשה כציר במוסקבה וארגנה השתתפותם של אלפי יהודים בתפילות חג בבית הכנסת במוסקבה.
לאחר שובה מונתה לשרת העבודה ועל שמה רשומה כמעט כל התחיקה הסוציאלית המתקדמת של מדינת ישראל.
כשרת חוץ הובילה מדיניות ישראלית חדשה של "עם הפנים לאפריקה".
ב-1968 נבחרה לעמוד בראש ממשלת ישראל. בימיה כראש ממשלה נלחמה ישראל במלחמת ההתשה ואחר כך במלחמת יום הכיפורים. במלחמת יום הכיפורים הביאה ל"רכבת האווירית" של סיוע צבאי אמריקני לצה"ל שהיה בעל תרומה מכרעת לניצחון הישראלי במלחמה. בתקופה זו פעלה גולדה, ללא לאות, למען מסורבי העלייה ונגד רדיפות היהודים ברחבי ברה"מ.
גולדה היא אולי סמל להעצמה נשית ולכושר המנהיגות שלהן שאינו נופל (ואולי עולה) על של גברים אם כי מעולם לא ראתה עצמה פמיניסטית ולא חשבה שמגיע לה להתקדם בגלל מינה. אנשים צריכים להישפט על-ידי הציבור על מעשיהם ולא על מינם.
התערוכה מייצגת את קורות חייה של גולדה מאיר מקייב ועד לשכת ראש הממשלה בירושלים.