הדסה יקרה,
קראתי את מאמרך "מכתב גלוי ל
בצלאל סמוטריץ'" בכלי תקשורת שונים ומן הראוי שאשיב בדברים אלו:
שנינו רואים את אותם הערבים, אך ההבדל בינינו שאת מסתכלת להם בפנים ואני רואה את הידיים. בפנים הם כולם נחמדים, אדיבים, רוצים לחיות ולגדל ילדים בשלום וגם עוזרים ליהודים בדרכים ובעבודה.
ואולם בידיים? מאז פקחתי עיני כתינוק אני רואה את אשר עוללו לנו.
חברי מילדות מאיר לאבּי ושלושת אחיו גדלו ללא אב כי אביהם נרצח בחברון. חברי ושכני נסים מזרחי ראה במו עיניו כיצד ערבי דקר למוות את אביו בג'ורת אל עינבּ. חברו הטוב של אחי דוד, שלמה גוזלן היה יתום מאב שנרצח בחברון. הילדה מטילדה שהתגוררה בבית שלידנו חיה עם הסבתא כי אביה ואמה נרצחו בידי ערבים בחברון. השכנה ממול גברת מקלף שכלה את משפחת בנה במוצא. קרוב לביתנו היה בית היתומים הספרדים שהיה מאוכלס בעיקרו בילדים ששכלו את הוריהם כתוצאה ממעשי טבח. אך גדלתי הכרתי את חברי בלח"י אריה שאביו נרצח בידי ערבים. חברי הטוב איש לח"י שמואל צפניה התהלך עם רטיה שכיסתה את החסר בגלגל עינו האחת כי נעקרה בידי סכינאים ערבים שרוצצו את גולגולת אמו בגרזנים ושחטו את דודו בשכונת הגורג'ים בהיותו תינוק בן שנה בתרפ"ט. לא אאריך כי לתאר את מעשי הרצח הזכורים לי דורש ים של ספרים.
את מסתמכת על הראי"ה והרב צבי יהודה. את יכולה גם להסתמך על יעקב שראה את פני עשו כפני א-לוהים (בצלם...). אך כאשר ראה את ידיו... שילח אותו מלפניו לארץ אדום.
את מזכירה את אישך ז"ל שאמר שההתנחלויות הן אצבע המושטת לשלום. לא רק אצבע. יד שלמה על כל חמשת האצבעות הושטה לשלום מאז עם ישראל חזר להתנחל בארצו. אבל מה לעשות? את היד הזאת הם חתכו בסכינים, רוצצו באבנים, שרפו בבקבוקי תבערה, ניקבו בפיגועי ירי, ריסקו במטעני חבלה, רמסו בדריסות ופוררו בקטיושות, קסאמים ורקטות. הם הותירו לנו רק יד אחת - היד האוחזת בחרב.
היד המושטת לשלום הביאה לנו אין סוף של שכול ומות ודווקא היד האוחזת בשלח מבטיחה לנו חיים.
את מסתמכת על רבנים גדולים ואני מסתמך על גדול הרבנים בכל הדורות. משה ראה מצרי מכה עברי, הרג אותו וטמן אותו בחול. עמלק מזנב ורוצח: מחה את זכר עמלק מתחת השמים! המדיינים צוררים אותנו? צרור את המדיינים! נקום את המדיינים! האמורי בא להילחם בנו? לא להשאיר מהם שריד ופליט.
וממשה ועד משה. הנשר הגדול - הרמב"ם כתב בהלכות מלכים: אָרוּר עֹשֶׂה מְלֶאכֶת ה' רְמִיָּה וְאָרוּר מֹנֵעַ חַרְבּוֹ מִדָּם'. את הדברים הללו אמר גם ה"פסיפיסט" שבנביאים ירמיהו - ירמיהו מח' י'.
אסיים בדברים האחרונים שאמר משה ממש לפני מותו: אַשְׁרֶיךָ יִשְׂרָאֵל מִי כָמוֹךָ עַם נוֹשַׁע בּ-ה' מָגֵן עֶזְרֶךָ וַאֲשֶׁר חֶרֶב גַּאֲוָתֶךָ וְיִכָּחֲשׁוּ אֹיְבֶיךָ לָךְ וְאַתָּה עַל בָּמוֹתֵימוֹ תִדְרֹךְ דברים לג'-כט'.