שניהם בעד חופש הדעה והדיבור

דומה שפרשת דבריו של סגן הרמטכ"ל מסרבת לרדת מסדר היום. האם זה משום שכל צד נחוש בדעתו לומר את המילה האחרונה? אולי... נתחיל במסר שהעביר שר הביטחון – מסר שמתדלק את חובבי המריבות והשסעים. שר הביטחון עצמו, בהיותו רמטכ"ל, יצא ובפומבי נגד תוכניתו של שרון לעקור את ההתיישבות היהודית ברצועת עזה. כך שהוא רכש ביושר את הזכות לומר את אשר אמר. אין שום "קרע" או סכסוך בין שר הביטחון וראש הממשלה בנדון. גם ראש הממשלה סבור שמשרתי ציבור באשר הם זכאים וצריכים לומר את דעתם, גם אם זו נוגדת את דעתו של הדרג שמעליהם. נזכור כי בנימין נתניהו מינה בזמנו את אורי אליצור ז"ל לראש לשכתו דווקא משום שמתח עליו ביקורת. שר הביטחון יכול היה רק להוסיף המלצה לנושאי משרה לחשוב קצת לפני שהם פותחים את הפה, וזה מה שראש הממשלה היה רוצה שיעשה. הא ותו לא. לגופם של דברי סגן הרמטכ"ל: מעבר לנזק שגרמו למדינת ישראל, הם מעידים על הלך רוח מאוד מסוים שמקומם אותנו אנשי הימין. בפריז, חודש ינואר שנת 1895, במעמד המפורסם בשדה מרס צעק ההמון המשולהב "מוות ליהודים". מדוע אם כן רץ סגן הרמטכ"ל ישר להשוואות עם גרמניה ולא להשוואות עם צרפת? הסינדרום הזה חוזר על עצמו בכל פעם. סטאלין היה רוצח המונים, סדיסט ואימפריאליסט לא פחות מהיטלר. מחנות העבודה בסיביר, בהם גוועו מאות אלפי אסירים, הגליות המוניות של צ'צ'נים, טטרים ובני עמים אחרים, כל אלה מעשי זוועה אכזריים ומחרידים. מדוע אם כן לרוץ ישר לגרמניה, מדוע לא לבחור בהשוואה לזוועות של סטאלין? מה לא נכון בלהשוות גזענות אצלנו לאנטישמיות של "משפט הרופאים"? התשובה יכולה להיות אחת משלוש אפשרויות ואף אחת מהן אינה מחמיאה לסגן הרמטכ"ל. האחת: הוא בכלל לא מכיר את ההיסטוריה העולמית, ואז לצערנו נגיע למסקנה שאם הוא מתבטא בנושאים בהם אין לו ידע והבנה, הרי שהוא אינו חכם במיוחד מעבר לתחום מקצועו. השנייה: אצל אנשי שמאל רבים, רבים מדי אפילו, סטאלין מעולם לא נתפס כסמל רוע וכחלק ממילון הגידופים. קוראים לזה מוסר סלקטיבי, ויהיה מצער מאוד אם סגן הרמטכ"ל נגוע בזה. השלישית: כל דבר הקשור ללאומיות ולימין מזוהה אוטומטית עם נאציזם ופאשיזם. זהו סימפטום של הליברליות והתקינות הפוליטית של העידן המודרני, המשמשת במקרים רבים מדי כציפוי והסוואה לשנאת יהדות ו/או יהודים. אני נוטה להאמין שדברי סגן הרמטכ"ל שייכים לאופציה השלישית, וחבל שבכך הוא סיפק נשק לאויבינו. נשק לא פחות מסוכן מטילים או רובים.