מירי רגב הדגלנית ואילת שקד התוקפנית

לפני עשרות שנים המבקר בארה"ב לא יכול היה שלא להבחין בכמות הדגלים הלאומיים המתנופפת מעל מוסדות שונים כולל בנקים. ארה"ב בהיותה ארץ קולטת מהגרים מכל עמי תבל הייתה צריכה כנראה לגבש את הערב רב הזה לעם אחד, ומשום כך הייתה צריכה כנראה "לייצר" סמלים מאחדים. הדגל היה אחד מהם. עם ישראל לא זקוק לסמלים רבים כדי להזדהות עם המדינה. סקרים מראים שאחוז המרוצים מחייהם במדינה הוא גבוה. שלטון כופה התנהגויות כאשר הוא חושש שהן לא יושגו בדרך אחרת. כך היה ב-19 השנים הראשונות של קום המדינה בהן האזרחים הערבים היו תחת ממשל צבאי. עם הקמתה המדינה לא ידעה כיצד "לאכול" את ערבייה ואף כנראה פחדה מהם. עם חלוף הזמן השלטון הרגיש מספיק יציב וביטל את הממשל. באה שרת התרבות ומנסה לכפות על מוסדות נתמכים על-ידי המדינה לתלות את דגל המדינה על משרדיהם. מדוע לכפות? האם עתה ביום העצמאות מישהו כופה על המוני בית ישראל לתלות את דגל המדינה? ובכול זאת אנו רואים מדינה מקושטת בדגלים. עם ישראל אינו אוהב שכופים עליו. הדגל צריך להיתלות מתוך תחושה ורצון.

רחש בחש

מירי רגב ברצונה להידחף לא מפסיקה לייצר מהומות. מה יהיה השלב הבא? הצמדת תמונתה על הדגל? במקרה כזה כדאי שהיא תצמיד לדגל, למען שלום בית, גם את תמונת ראש הממשלה ורעייתו. ומה הלאה? אולי לאחר תליית הדגל יצטוו גם להעמיד את המנורה שאולי מיוצרת במפעל בפריפריה?יש עדיין משטרים כאלה בעולם. רחוק ומזרחה לנו יש אחד כזה, אנחנו רוצים לראות עצמנו כנמנים על המערב ולבנו לא במזרח. אילת שקד דלת הניסיון המעשי לא מחמיצה הזדמנות לעורר רחש בחש. השופט שמגר ציין בצדק שתפקיד שר המשפטים להגן על מערכת המשפט ולא לתקוף אותה. אם יש לה ביקורת היא יכולה להביעה במגעיה מתוקף תפקידה עם מערכת המשפט. לא פלא הוא שהתיצבו מירי רגב ה"גנרלית" ואילת שקד היודעת הכל בראש מבקרי סגן הרמטכ"ל שחשף נושא שיש להתייחס אליו. רגב אף הגדילה לעשות כאשר קראה לפטרו. כדאי ששתי השרות יורידו פרופיל וישאירו את זירת המהומות לשטייניץ.