צעדי שמאל
מה משותף לשורת האישים הבאה מעבר לזה שכולם היו רמטכ"לים, סגני רמטכ"לים, ראשי שב"כ ומוסד או משהו בסביבה:
שאול מופז,
גבי אשכנזי,
בני גנץ, אמנון ליפקין,
דן חלוץ,
יאיר גולן,
עמי איילון,
מאיר דגן,
יעקב פרי,
יובל דיסקין? ויש אשר יצרפו גם את בוגי יעלון ונוספים שנשמטו, ועמהם הסליחה (כמו
עזר ויצמן?
דוד עברי?). התשובה:
משיכת הגה 'מדיניות הביטחון' שמאלה, לעתים עד השוליים לעתים בזיגזוג מסוכן, אבל שמאלה... חלק מאישי רשימה מכובדת זו הסתפחו פוליטית למחנה השמאל הישראלי, לאחר פשיטת המדים, או שהם מחוזרים ע"י מחנה זה. חלקם מזוהה עמו רעיונית וחברתית, וכלם שחררו הצהרות בהזדמנויות שונות שהלמו במחנה הימין, כל אחד בדרכו, בעתו ובזמנו.
אני יודע שיאשימו אותי: "מה אתה הזאטוט תרמת לביטחון המדינה? אלו אותות מעטרים את חזך (פרט לאותות שקיבל כל משתתף במלחמות 'ששת הימים' ו'יום הכיפורים')? מה זכותך לדבר בכלל כננס בפני ענקי ביטחון? ותשובתי: אינני אומר מילה בתחום הביטחון המקצועי;
ביקורתי היא במישור הלאומי, ביחס ל'כיבוש', במיעוט אמונה בצדקת הדרך, בהבנת-יתר את זכויות האויב ובפוסט-ציוניזם. זכותי למשוך בפעמון!
הגדיל לעשות סגן הרמטכ"ל הנוכחי שהסעיר את מרבית העם, לדעתי, פרט לקוראי 'הארץ' (הרוקד לקול חלילם וצהלתם של צרינו ומנדינו. אגב, למיטב ידיעתי, ובעיקר השערתי; על שולחנם של כל אלופי צה"ל מונח
עיתון זה, ובמקביל, בתרגום לאנגלית, על שולחנם של אויבינו הבינלאומיים). האלוף יאיר גולן הכריז ביום הזיכרון לשואה ולגבורה שהוא מזהה בחברה הישראלית העכשווית ומוצא בה עדות להימצאות בתוכנו "תהליכים מעוררי חלחלה שהתרחשו באירופה בכלל, ובגרמניה בפרט, לפני שבעים-שמונים שנה". לדבריו קיימת בישראל "הסתה שתוביל להידרדרות מוסרית, שהרי אין יותר קל ופשוט מלשנוא את הזר..." לא ברור כלל מה הוא שח ולאיזו הסתה הוא מתכוון בפרופורציה סבירה. כנראה שכישוריו הקרביים אינם יעילים ליד המיקרופון או המקלדת להכנת נאומים. מכל מקום, גם אם "לא התכוון" ו"הדברים הוצאו מהקשרם", כפי שמיהר להתנצל, עדין הם בעיניי סימפטומטיים להלכי הרוח בקרב צמרת המטה הכללי.
שמאל סוציאליסטי ושמאל לאומי
אמת נכון הדבר;
צה"ל, הפלמ"ח, ה'העפלה' וכוחות ביטחון עלומים נוספים נולדו על ברכי השמאל הסוציאליסטי, ולו נאה לשבח. הקיבוצים ומפא"י ההיסטורית השתייכו לאגף השמאלי, אל מול הרביזיוניסטים חסידי ז'בוטינסקי וחוג השפעתו, ואישי הביטחון צמחו בערוגותיהם.
מדינת ישראל קמה 'על צד שמאל' ובשעתו הייתה זו הכתף שנשאה את האידאולוגיה הציונית, ההתיישבותית, הביטחונית ואת אתגרי העלייה וקליטתה. בן-גוריון, ישראל גלילי,
יגאל ידין, משה דיין ואבירי ביטחון רבים לפניהם ולאחריהם באו ממחוזות אלו, מקרב השמאל הסוציאליסטי, ההתיישבותי. תנועות הנוער היותר-תורמות ברמה הלאומית היו בגוון שמאלי. בהקשר הביטחוני הן היו מזוהות עם
לאומיות אקטביסטית ועם אמונה בצדקת הדרך הלוחמנית-עד-כיבושית כלפי האויב הערבי, המתגרה-מתחרה בנו על אותה כברת ארץ אבותינו, ערש התנ"ך.
בתהפוכות שעברה מדינת ישראל נתחלף להם, לאלופי צה"ל ולראשי ביטחון,
שמאל סוציאליסטי בשמאל פוליטי. תהפוכה זו קשורה בטבורה לדור ה'פוסט' המכיר - בהגדרה - בצדקת היריב, ובעיקר מפקפק בצדקתו הוא. 'נטל הכיבוש', 'זכויות הזר' - אלו מטבעות לשון מבוקשות כיום; 'ארץ אבותינו וערש התנ"ך' - אלו מילים ארכאיות שאבד עליהן הכלח.
אמריקניזציה ומשפטולוגיה
חוששני כי הפיחות לאומי שחל ברוח בכירי צה"ל וכוחות הביטחון נובע גם משני מקורות נוספים, ושניהם חמורים בעיניי; ראשית, קרייריזם קצונתי בסגנון אמריקני. ראו בחישות וקנוניות מחנאיות לקראת מינויים בכירים בצה"ל, וההתפטרויות ה'בלתי מרוצים' בעקבותיהם.
'מקצוענות' צבאית מחליפה את אתגר השליחות הלאומית ומיגור האויב הפלשתיני. ושנית, חוששני כי
'השמאלה' ביטחונית זו צועדת יד ביד עם משפטולוגית היתר שפשתה גם בכוחות הביטחון. מסתמא גם השאלה 'מה יאמרו אומות העולם', ובית הדין בהאג, מנקרת במוחם של קברניטי הביטחון. איפה אנחנו ואיפה האמירה הבן-גוריונית: "לא חשוב מה יאמרו הגויים! חשוב מה יעשו היהודים!
היש סיכוי ל'הדתה' אמונית בצה"ל, כפתרון? לא 'הדתה' במישור של שירת נשים וגידול זקן, אל בשיבה לאמונה תנ"כית? דומה כי חיל החינוך לא ירים כפפה זו! הוא ישליך אותה בבוז! 