את מחציתו הראשונה של טורו המצוין, מקדיש פרשן
הארץ,
יוסי ורטר, לסטטוס הקואליציוני העכשווי. אם לקואליציה היה חשבון בפייסבוק, הסטטוס שלה, אם נלך לשיטת יוסי ורטר, היה "נינוח" או "מסבנים לי את הגב ימין ומשמאל";
יוסי ורטר מתאר כיצד הפיגוע (מן הסוג שתחת כנפיו ביבי במיטבו, בבחינת "מר טרור") חישק את ההשתלחות של ליברמן: שהרי אם ליברמן היה באופוזיציה, טוען ורטר, היה יוצא קצף מזוית הפה של חשבון הטוויטר והפייסבוק שלו, כשהחיצים מכוונים כלפי
בנימין נתניהו: אבל ליברמן בקואליציה, וכולו נופת צופים, או כדברי הרופא המנתח: הניתוח להארכת הפתיל הצליח, האופוזיציה מתה.
אך מה עם האופוזיציה משמאל? גם זו, לשיטת ורטר, "מסבנת את הגב" לקואליציה. מסתבר שרק ה"פססטטט" שעושה ביבי לבוז'י (
יצחק הרצוג), גורם להרצוג לשתק כל ביקורת אופוזיציונית על ביבי, והאופוזיציה הייתה כלא הייתה, כל עוד רומזים לבוז'י שהוא יכול להתדפק על אותה דלת שאך זה נטרקה בפניו, שבוע לפני.
התנאים שמציב בוז'י, לשיטת וורטר, הם תנאים דה-לה-שמעטא, או אם אביא דברים בשם אומרם מיוסי וורטר:
"בשבת שעברה הופיע בוז'י הרצוג בשבתרבות. כשנשאל מה עמדתו לגבי צירוף
המחנה הציוני ל
ממשלה, הוא נקב בתנאי שלו: הוצאת ה"ימין הקיצוני", דהיינו
הבית היהודי, מהקואליציה. כאילו
זאב אלקין, יריב לוין,
מירי רגב,
ציפי חוטובלי, ישראל כץ ומרבית חברי הכנסת של הליכוד, הם קיצוניים פחות או מתונים יותר מ
נפתלי בנט ו
איילת שקד. הרי בזכוכית מגדלת של שען חירש עם רגל של עץ לא ניתן לזהות הבדלים בהשקפותיהם המדיניות לגבי פתרון הסכסוך".
<B>שניים אוחזים בלימון סחיט - את המשך טורו מקדיש ורטר, כמו כולם השבוע, לפרשת רמי סדן: מסתבר שפרשת רמי סדן היא לימון סחיט לשני עסקנים פוליטיים: עבור ביבי נתניהו, סדן בתוך
ערוץ 10, לשיטת ורטר, היא-היא ולא אחרת - זרועו הארוכה של ביבי באמצעי התקשורת; ומאידך-גיסא, סדן בחוץ זה לימון סחיט עבור
ש"ס, שהקורבנות ו"רודפים אותנו" זה לחם חוקה, בייחוד בימים אלו, כשדרכו של המנהיג,
אריה דרעי, לא ברורה, וזאת בשל עוד פרשת-דרעי אשר צילה מעיב באופק.
את החלק האחרון של טורו מקדיש ורטר למסקנה, כתוצאה מכותרות עיתונים שהופיעו לאחרונה, כי שרה הפכה לחלק מן הממשלה בפועל, והיא כבר לא רק "אשתו של" (כך גם סבור
בן כספית). כיצד הוא מגיע למסקנה הזו? ניתן לקרוא בטורו את העובדות אשר הובילו למסקנות "המרשיעות".
