מערכת יקרה

א. אצטרא בלגינא

משה יעלון, הגבוה בשרי ביטחוננו, הרשים אותי תמיד בדיבורו הגבוה, החלקלק והחלול. קבלתי לא-אחת על שבזבזתי 25 שקל על קניית ספרו, ונוכחתי, כצפוי, שהאיש חלול ופטפטן, שיודע רק לבכות מרה על שאכלו ושתו לו. זה היה כשאריק שרון לא נתן לו שנה רביעית כרמטכ"ל, ויעלון נותר מובטל, שקיבל פנסיה עתירת תגמולים על חשבוננו. בוגי יעלון לא הרשים אותי לחלוטין מעולם, ולא הבנתי מה הוא רוצה - פרט למנעמי שלטון עטופים בדבֶרֶת ובפטפטת. על שכאלה יש פתגמים רבים בערבית, אך אדבק דווקא בפתגם ארמי ידוע - אצטרא בלגינא קיש-קיש קריא (מטבע זעירה בכלי ריק עושה רעש גדול).

ב. משחחת אמריקנית תיקרא על שם האחות הראשית

משחתת טילים חדשה (DDG 123) של חיל הים האמריקני תיקרא על-שמה של לינה ה' סאטקליף היגבי, שפיקדה על שירות האחיות האמריקני במלחמת העולם הראשונה, ועוטרה בצלב חיל הים - העיטור השני בחשיבותו בארצות-הברית. ריי מאבוס, שר חיל הים, שהודיע על כך, מסר שהמשחתת החדשה מדגם אֶרלי בֶרקי תעלה כ-673 מיליוני דולר, ותיוצר על-ידי מספנות אינגאליס, כדי שתצטרף לחיל הים בשנת 2024. זו הספינה השנייה של חיל הים האמריקני, שנקראת על שם אשה. עד כה נקראו משחתתות חיל הים על שמם של גיבורי מלחמה, או מפקדים קרביים דגולים, של חיל הים. לינה היגבי (1941-1874) נולדה בקנדה, והייתה האישה הראשונה שעוטרה בצלב חיל הים. בשנת 1945 הושקה ספינת-קרב ראשונה, שנשאה את שמה, והייתה הספינה האמריקנית הראשונה, שנשאה שם אשה.

ג. 'המלאך הרע' הפיל גם מטוס אמריקני

בהאנגר 4 במוזאון פימה לאוויר ולחלל בטוּסוֹן, אריזונה, עומד מטוס פי-51 מוסטאנג אמריקני, שנושא עליו את הכינוי, המלאך הרע', וסימנים, שהפיל שבעה מטוסים נאציים, מטוס איטלקי, מטוס יפני ומטוס אמריקני כשלחם בזירת אירופה ובזירת האוקיינוס השקט במלחמת העולם השנייה. את המטוס המוזר הטיס לוטננט לואיס קֶרדס. הוא היה בן 22, כשסיים לימודי הנדסה באוניברסיטת פרדיו, ונשלח לזירת הים התיכון ודרום אירופה. הוא לחם בנאצים ובאיטלקים במסגרת טייסת הקרב 95 בלהק הקרב 82, כשהטיס מטוס-קרב פי-38 לייטנינג. תוך כעשרה ימים מהגיעו לטייסת הפיל שלושה מטוסי-קרב מסרשמידט גרמניים. כמה שבועות אחר כך - פחות מחודש לאחר הגעתו לאירופה - הפיל קרדס עוד שני מסרשמידטים, והפך ל'אייס' - אלוף הפלות. בשלושת החודשים הבאים הפיל מטוס-קרב איטלקי ועוד שני מסרשמידטים גרמניים, אך בסוף אוגוסט 1943 הופל מעל סאלרנו בדרום איטליה, ונשבה. לוטננט קרדס נכלא במחנה-שבויים ליד רומא, ואז נכנעה איטליה. עד שהנאצים קיבלו את השליטה על המחנה, ברחו ממנו קרדס וכמה טייסים שבויים. אחר תקופת מנוחה קצרה, נשלח קרדס, לבקשתו, לפיליפינים, והווצב שם כטייס מוסטאנג. זמן קצר אחר הצבתו שם, הפיל מטוס-סיור מיטסובישי יפני ליד האי פורמוזה (כיום - טאיוואן). כך היה קרדס אחד משלושה טייסים בלבד, שהפילו מטוסים משלושת צבאות מדינות הציר. בהתקפה על האי בטאן הופל חבר לנשק של קרדס, שצלל עם מטוסו לאוקיינוס השקט. קרדס חג סביבו, ואבטח את צניחתו. אז הבחין במטוס גדול, שמוריד את גלגליו, ומנסה לנחות בשדה בבטאן, שעדיין היה בידי היפנים. קרדס זיהה את המטוס כמטוס תובלה סי-47 סקאי-טריין, אמריקני. הוא ניסה לשדר למטוס התובלה, שטעה, אך לא הצליח. קרדס הטיס את מטוסו לעבר מטוס התובלה, שלא התרשם מתמרוני המוסטאנג. לפיכך, החליט קרדס להפסיק את נחיתת המטוס האמריקני באמצעות צרור, שירה מתותחי המוסטאנג לעבר אחד משני מנועי המטוס האמריקני. טייס התובלה לא התרשם, והמשיך בניסיונו לנחות בשדה היפני. לקרדס לא נותרה ברירה, והוא פגע גם במנוע השני של מטוס התובלה, שנאלץ לצלול לאוקיינוס במקום לנחות בשדה היפני. כבר היה ערב, וקרדס חזר לבסיסו. למחרת בבוקר הוביל מטוס-חילוץ ימי RBY, שאסף מהים את טייס המוסטאנג ותריסר אנשי צוות ונוסעים ממטוס התובלה, וביניהם שתי אחיות, שניצלו מגורל קשה במחנה שבויים יפני. לוטננט קרדס עוטר בצלב הטיסה המצטיינת על הפלת המטוס האמריקני, שהצילה את נוסעיו משבי. ובסוף המלחמה נשא לאשה את אחת האחיות שהציל.

ד. טועה ומטעה

בכל צומת החלטה הוליך אותנו אמ"ן שולל - אמר ח"כ דאז יצחק רבין בדיון בוועדת חוץ-וביטחון של הכנסת - כי זו דרכו. נזכרתי בדברי רבין, שנאמרו באמצע שנות השמונים, כששמעתי את דברי אלוף הרצי הלוי, ראש אמ"ן, בכנס הרצליה. ואפשר לצרף לדברי רבין את תחזיתו של אלוף אביב כוכבי, ראש אמ"ן הקודם, לגבי עתיד המשטר במצרים; את תחזית אמ"ן מינואר 1967 לגבי המעורבות המצרית בתימן; את תחזיתו לגבי מעורבות הרוסים במלחמת ששת הימים, במלחמת ההתשה ובמלחמת יום הכיפורים; ואת תחזיתו הנודעת מאוקטובר 1973 בדבר "סבירות נמוכה" למלחמה. כנס הרצליה הנו הזדמנות-פז של בכירינו - במדים ובלעדיהם - לפטפט את עצמם לדעת מול פני האומה וקבל עולם ומלואו; ולא הייתי מצפה שאלוף הלוי יחמיץ הזדמנות כזו. וזו, כמובן, ההזדמנות לכל מיני שרידי אודים עשנים לעשות רעש, כדי למשוך תשומת-לב לזקן החדש שהצמיחו.

ה. כישלון

אף מדינה לא קנתה עדיין את מערכת ההגנה "כיפת ברזל", שכביכול צברה הישגים מבצעיים במבצע צוק איתן - דיווח רן דגוני מוושינגטון. נראה, כי "כיפת ברזל" אינה נחוצה בעולם, ושום מערכת ביטחון בעולם לא תוציא סכומי עתק לרכישתה - גם אם תופרך הביקורת הקשה על ביצועיה - משום שהמערכת יקרה ביותר. באחרונה הוצגה "כיפת ברזל" בתערוכת 'אירו-סאטורי' למערכות-נשק יבשה בצרפת, ולמרות זאת לא רשמה רפאל כל הזמנה למערכת.

ו. מקהלה עליזה

רק את אהוד אולמרט טרם שלפו מתאו, כדי שימתח ביקורת על בנימין נתניהו ועל ממשלתו. אל דאגה - עם קצת רצון טוב, גם הוא יגיע, ויצטרף למקהלה. בינתיים, מחמם מנועים בני גנץ, שהפליא כרמטכ"ל כושל וכתא"ל, ששיתף-פעולה עם הפקרת השוטר מדחת יוסף בקבר יוסף בספטמבר 2000. בשום צבא בעולם, קצין עם רקורד עלוב שכזה לא היה מקודם בדרגה. אבל בצבאנו, "המוסרי ביותר בעולם", כביכול, יש קצינים כאלה, שאפילו אינם מתביישים במעשיהם, מתיימרים להיות אנשי מוסר, ומגלגלים את עיניהם כאילו אינם יודעים דבר ואין הדבר קשור אליהם כלל. בצד אחר מחמם מנועים גבי אשכנזי - עוד ברזלן רב-הישגים (???) ורודף תהילה, שמשום-מה לא הואשם בפרשת חתירתו תחת שר הביטחון במה שנקראת בטעות, "פרשת הרפז", וצריכה לשאת בגאון את השם, "פרשת אשכנזי". אני משער, כי עד הבחירות עוד יצוצו הרבה מתיימרים להיות מנהיגים, ורבים מהם יהיו ברזלנים, שיסתמכו על הערצה עיוורת של הציבור לגנרלינו ועל אי-רצון הציבור לפשפש במעשיהם ובהישגיהם הדלים ביותר.

ז. ביזיון

רוסיה החזירה לנו טנק פטון ("מגח") - אחד מאלה, שנלקחו שלל על-ידי הסורים בקרב הביזיון האומלל בסולטן יעקוב במלחמת שלום הגליל. עמיתיי עסקו רבות בזיהוי הטנק ובבדיקת הטענה, שזה היה הטנק של נעדרינו מהקרב. הטענה, כמובן, נשללה (הטנק נושא עליו את הסימון 11ג' - כלומר, טנק סמג"ד). בעקבות זאת, הציעו כמה מוותיקי מלחמת יום הכיפורים למצוא דרך להנציח את גבורת הלוחמים באמצעות אנדרטות ברחבי הארץ. עם כל הכבוד ללוחמים ולמורשת יחידותיהם, נראה לי, שיש בארץ יותר מדי אתרי הנצחה, ורובם מוזנחים ועלובים. כלומר, ביזוי כבוד הלוחמים והקרבתם. הקמת אתר הנצחה עולה הון תועפות ותחזוקתו דורשת השקעה ניכרת. תקציב הביטחון נועד, כנראה, רק למשכורות אנשי הקבע, לתנאי שירותם ולפנסיות הדשנות שלהם ולא לזוטות הללו. לכן, אני חסיד של פארק העוצבות ביד לשריון, בלטרון, שמתוחזק כהלכה - בצד תצוגת הרק"ם המפוארת שבו, שאין רבות כמותה ברחבי העולם. ואסיים בסיפור קטן מהחיים - חטיבה 9 "עודד", שהוקמה בתש"ח, הקימה אתר הנצחה לאנשיה מחוץ לגדר מחנה נפתלי ליד צומת גולני בצפון, שבו היו הימ"חים ומשרדי החטיבה עד כמעט מלחמת יום הכיפורים. לפני כמה שנים, בדרכי לנופש בגליל העליון, עצרתי באנדרטה, שהייתה מטונפת ומוזנחת, למרות שנמצאת כעשרה מטרים מעמדת הש"ג של מחנה נפתלי. עוד בדרכי לנופש התחלתי להרים טלפונים, ולאיש לא היה איכפת מהאנדרטה המוזנחת. זה אינו קורה ביד לשריון בלטרון. מסקנתי - צריך גוף מרכזי, שיתחזק (כמו שירות הפארקים האמריקני) כמות ספורה של אנדרטות, ואסור להקימן תחת כל עץ ועל כל גבעה רמה. עוד רעיון אמריקני - תנועות נוער וכתות בתי-ספר מאמצות אנדרטות בסמוך למקומותיהן. כל פתרון אחר (פרט לדוגמה של האנדרטה לחטיבת השריון 60 "אגרוף ורומח", שנמצאת ליד צומת גבעת כ"ח בכביש 444, ואומצה על-ידי כביש 6) אינו נראה לי. שמעון, ידידי הצפוני, טוען, שהצעתי טובה ביותר, ותועיל לשני הצדדים. "בבתי-ספר יש מחויבות תלמידים בכתות התיכון. אפשר לעניין אותם, שיקשרו צוות של כשני תלמידים לאנדרטה, למשפחות ... לתיעוד ולהפצה. "כך, כל שנה יהיו שניים-שלושה תלמידים, שיהיו אחראים על אנדרטה בסביבת עירם, ליחצנות שלה, לתיעוד ולקשר אישי עם המשפחות".