בכירי הכתבים והשדרים של
רשות השידור התעוררו מאוחר; "גזלו לנו את הפנסיה", "אני נלחם עבור נכדי", אמרו בקול זעקה. לא עבר זמן רב וראינו את הכתבים מתראיינים בתוכניות רדיו ובערוצי הטלוויזיה ומסבירים עד כמה נפגעה הפנסיה שלהם, בניגוד להסכמי העבודה שהיו להם. עובדה זו התבררה להם, כמובן, רק לאחר פרישתם לגמלאות.
כל אותם אלפי גמלאים שנפגעו מהרפורמה בקרנות הפנסיה לא יכלו להגיע לערוצי התקשורת כדי להשמיע את קול זעקתם.
בשנת 2003, כאשר נתניהו היה שר האוצר, אושרה בכנסת
הלאמת קרנות הפנסיה הוותיקות, על-ידי הממשלה; לא רק שמונו לקרנות מנהלים מיוחדים אלא שהמחוקק קבע שכל המבוטחים - ללא יוצא מן הכלל - יקבלו פנסיית זיקנה לפי שיטה אחידה, מכוח תקנון אחיד שהוציא הממונה על שוק ההון, ביטוח וחיסכון באוצר.
עוד קבע המחוקק כי
התקנון האחיד גובר על כל הסכם אישי או קיבוצי או כל הסדר אחר.
לפני שאושרה הרפורמה בוועדת הכספים התחייב הממונה על התקציבים בשמו של שר האוצר שעובדים שפרשו פרישה מוקדמת וטרם הגיעו לגיל זיקנה לא ייפגעו אך בפועל כל העובדים שהיו בפרישה מוקדמת ופרשו אחרי היום הקובע, 1.10.2003 נפגעו גם נפגעו, בניגוד להתחייבות זו.
בניגוד למה שמקובל לחשוב על בית הדין לעבודה, כמי שמגן על זכויות האדם העובד והגמלאי, הממשלה קיבלה מבית הדין גיבוי מלא ובית הדין אימץ את התקנון האחיד ופסל כל הסכם שסותר אותו, גם אם הובטח לעובדים הפורשים על-ידי המעביד שהפנסיה שלהם לא תיפגע לאחר פרישתם.
והנה קרה דבר מעניין, הנהוג במקומותינו; העובדים החזקים בבזק, בתעשיה הצבאית, בתעשיה האוירית, בבתי הזיקוק ודומיהם, שבהם המעביד איננו יכול להכתיב שינויים חד-צדדיים, התארגנו, ובזה אחר זה, חתמו על הסכמים לפיהם המעביד ירכוש מכספיו, בחברת ביטוח פרטית, את ההפרש שבין הפנסיה לפי המשכורת הקובעת שממנה מפרישים מדי חודש בחודשו את ההפרשות לקרן הפנסיה, לבין הפנסיה שנקבעה לפי התקנון האחיד. משרד האוצר בראשות הממונה על השכר והממונה על שוק ההון, אישרו לכל אותם מפעלים לבצע רכישה כזו, אחרת היו מערערים את יחסי העבודה. לעומת זאת, עובדי רשות השידור, שנמצאים במשבר תקציבי וכל אלפי הגמלאים שאינם מאורגנים במקומות עבודה חזקים או שכבר נפלטו ממקום העבודה והיו בפנסיה מוקדמת, נפגעו באופן משמעותי והפנסיה שלהם פחתה, מבלי שמישהו יפצה אותם בגין ההפסד.
בכל העתירות שהגיעו לפיתחו של בית הדין הארצי לעבודה, יצאו הגמלאים כשידם על התחתונה ולא עזרו טענותיהם שהמעביד או המדינה פיתו אותם לפרוש בתנאים מוסכמים ומיוחדים ושאלמלא הוצעו להם תנאים אלה, לא היו פורשים לפנסיה.
לא רק שבית הדין קיבל את עמדת המדינה, לפיה כל קרנות הפנסיה יקרסו אם לא יינתן גיבוי לתקנון האחיד, אלא שבית הדין הרחיק לכת והעדיף את האינטרסים של המעבידים באופן מלא ולא חייב אותם להשתתף בנטל ולרכוש לפחות חלק מהפרשי הפנסיה שנשללו מהעובדים הפורשים, תוך הפרת ההסכמים שנחתמו עמם.ההגינות מחייבת שהפסד שאיש לא צפה אותו בעת שנחתמו הסכמי הפרישה, יתחלק שווה בשווה בין המעבידים לעובדים, ולא כך סבר בית הדין הארצי לעבודה.
ההבדל היחיד בין אלפי גמלאים שנפגעו לבין עובדי רשות השידור הוא שלאותם גמלאים אין אפשרות להביע את מחאתם באמצעות כלי התקשורת ולמגינת ליבם גם ארגוני העובדים לא עלו על הבריקאדות, כדי לשמור על זכויותיהם.