שופטת בית המשפט לתביעות קטנות בלוד, אסתר נחליאלי-חיאט, חייבה אתמול (יום ד', 11.10.2006) בעל חברת קייטרינג לשלם פיצוי כספי להורים שהזמינו את שירותיו לחגיגת בת המצווה של בתם. לטענת ההורים, האוכל שהוגש בערב האירוע היה נא ובלתי אכיל.
כשהחלו הורי כלת הבת-מצווה לתכנן בקפידה את האירוע שהיה אמור לשמח את בתם, המשפחה ושאר האורחים, לא העלו על דעתם שהוא יסתיים בבית המשפט. בטרם האירוע, ערכו ההורים בדיקות בחברות קייטרינג שונות. לאחר שערכו "טעימות" אצל חברת הקייטרינג של הנתבע שהיו, לדבריהם, "מעולות" ולשביעות רצונם, סיכמו עם הנתבע את פרטי ההזמנה - התפריט, מספר האנשים וכו'.
התובעים טענו כי בערב האירוע הוגשו רק שתיים מתוך שלוש המנות העיקריות עליהן הוסכם מראש. בנוסף, טענו ההורים שהאנטריקוט והפרגיות שהוגשו במהלך הערב לא בושלו כיאות, והם "דיממו והוגשו נא ולא ראויים למאכל" כהגדרתם. לדברי ההורים, ההתרגשות מהאירוע הסיטה את תשומת לבם מן המתרחש.
רק למחרת האירוע הבינו ההורים את גודל הקטסטרופה, כשהחלו לקבל טלפונים מקרובי משפחה וחברים שהתלוננו על האוכל ה"בלתי אכיל" לטענתם. במהלך המשפט, הציגו ההורים את התפריט המיועד כפי שסוכם מראש עם מנהל חברת הקייטרינג. בתמיכה לגרסתם, התייצבו להעיד במשפט חבר המשפחה ואף צלם האירוע. החבר טען באוזני השופטת, כי "מעולם לא נכח באירוע מחפיר כל כך מבחינת רמת האוכל".
צלם האירוע העיד, כי הוא נוהג לצלם את האוכל המונח על השולחנות ועל המזנון בטרם יאכלו האורחים, ובמקרה בו עסקינן, צילם את האוכל רק לכמה שניות והפסיק מיד, מכיוון שלא רצה לגרום להורים עוגמת נפש כשייראו בסרט הוידיאו את הבשר הנא. למרות זאת, צלם הסטילס כן צילם את הבשר. תמונות הבשר צורפו לתיק בית המשפט והוצגו לשופטת.
הנתבע, בעל חברת הקייטרינג, בחר להעיד לבדו ולא לזמן עדים נוספים לתמיכה בגרסתו. בעדותו טען הנתבע, כי האוכל שנבחר ע"י התובעים לא תאם לסוג האורחים, וכי הוא צפה זאת בעוד מועד, והתריע על כך בפניהם בעת ההזמנה. עם זאת, הסכים הנתבע כי האירוע "לא היה מוצלח" כהגדרתו, ואף הודה שטעה כשלא הודיע להורים בעת האירוע שהבשר מדמם.
לאחר שמיעת טענות הצדדים, החליטה השופטת לקבל את דעת התובעים. בהחלטה כתבה השופטת, כי "התובעים הרשימו אותי בכנותם, ואינני סבורה כי היה עולה בדעתם לתבוע את הנתבע אם לא נפגעו פגיעה של ממש מרמת האוכל באירוע ש'תכננו בקפידה'". עם זאת, כתבה השופטת, כי גם "הנתבע הרשים אותי ביושרו ובהגינותו ואין לי ספק כי היה מעוניין שהאירוע יצליח ואף הוא הבין בעצמו כי האירוע נכשל".
על תמונות האוכל שראתה במהלך המשפט כתבה, שהן "מעוררות תחושה לא נוחה, ומראה העיניים אכן עולה על כל תיאור של מי מהעדים". היא דחתה את טענות הנתבע, בטענה ש"אם אכן צפה הנתבע, שהוא בעל המקצוע וממנו מצפה המזמין לייעוץ והכוונה, שההזמנה אינה ראויה ל'סוג זה של קהל', היה עליו לעמוד על דעתו זו, ואם המזמינים אינם מקבלים עצתו, עליו להזהירם מפני התוצאות ולפחות לציין את האזהרה בכתובים".
מכיוון שלדבריה "האירוע הוא חד-פעמי, ועל כישלונו ניתן לפצות בכסף בלבד", חייבה השופטת את בעל חברת הקייטרינג לשלם להורים פיצוי על סך 10,000 ש"ח עבור עוגמת הנפש.