סוף המשט במחשבה תחילה

בן כספית פותח את טורו האחרון במעריב בשבחים לביבי (בנימין נתניהו), שכמו שעון מקולקל, אשר ‏פעמיים ביום מראה את השעה הנכונה, כך גם ביבי, הצליח, לשם שינוי, לפעול באופן מתון ורציונלי, או ‏לדברי כספית:‏ ‏ "לפעמים אין ברירה, צריך לחתוך הפסדים ולסגור עניין. זה מה שבנימין נתניהו עשה השבוע, וטוב שכך. ‏לראשונה זה זמן רב הוא עשה מעשה שאינו פופוליסטי, בלי הקריצה המסורתית ל"בייס" הימני-קיצוני ‏המיתולוגי, מעשה מתבקש שעניינו הוא טובת המדינה".‏ אבל אין לטעות. התשבוחות כלפי ביבי, שאחת לאלוהים יודע כמה זמן עושה משהו ראוי, מתחלפות ‏בניגוחים הרגילים: אומרים שפיקח יודע לצאת מצרות שחכם לא היה נכנס אליהן. ופה קבור הכלב: לדעת ‏כספית, ביבי לא היה צריך מלכתחילה, בשנת 2010, ביחד עם אהוד ברק, להיגרר לתגובה על התגרות ‏המרמרה: היה עליו להקשיב לדבריהם של גבי אשכנזי, בן-דרור ימיני, וצבי האוזר, אשר בזמן אמת הציעו ‏לו לשתות מים קרים, להירגע, ולהבליג על המשט בשתיקה.‏ בעצם, לדעת בן כספית, כך בדיוק יש להגיב לפרובוקציות של ח"כ חנין זועבי. להבליג, ולשתוק. רעש ‏והמולה בנוסח הכאפות שכמעט ייחד עבורה ח"כ מיקי לוי, יחזירו אותה עוד למקום ריאלי ברשימה ‏הערבית המשותפת (כיום היא שם, מדשדשת מאחור במקום לא ריאלי במיוחד). ‏ את המשך טורו מקדיש כספית להסכם שלא היה, בסופו של יום, סביב גופות החיילים בעזה (הדר גולדין ‏ואורון שאול), וטוב, לשיטתו, שכך: לדעת כספית, הורדנו את ישראל על הברכיים בעסקת גלעד שליט, ואין ‏צורך לקבוע רף-עולב חדש. כך, לשיטתו, גם בנוגע לאנשים אשר נכנסו מרצונם החופשי לרצועת עזה (אברה ‏מגניסטו).‏ כספית מסיים את הטור בפיצוי על ראשית הטור: כשונא ידוע של נתניהו, וכמבקר חריף שלו, אם פתח את ‏הטור בתשבוחת לנתניהו בשל מעשה ראוי שעשה אחת לאלוהים ישמור - כספית חייב לסיים את הטור ‏בהתנגחות בנתניהו, באופן שהוא שולט ביד רמה בתקשורת, ובאופן שבו הליכוד הטוב של פעם, זה שהכיל ‏אנשים רציניים וראויים כגון בנימין בגין, מנחן בגין, דן מרידור, משה ארנס, דוד לוי ואריאל שרון, הוחלף ‏באנשים רדודים, לא ראויים, בעלי שאיפות אישיות שמאפילות על טובת המדינה. ‏ מומלץ לקרוא את הטור שלו: כשהוא מדבר, הפעם, על בחישת היד של ביבי בתקשורת, הוא מדבר על ‏פרשיות חדשות שטרם נידונו (לא פרשיית רמי סדן או שאול אלוביץ). וגם את דבריו על הדרדרות הליכוד ‏ראוי לקרוא. ‏